אדעיס נ' מדינת ישראל

החלטה

מונח לפניי ערר על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת א' שניידר) מיום 21.4.13 שניתנה בתיק 31600-08-12.

החלטתו של בית משפט קמא, מושא הערר שלפניי, ניתנה במסגרת בקשת המשיבה להארכת תוקפן של הערבויות שהפקיד העורר בעקבות שחרורו ממעצר. עיקרי העובדות הנחוצות לעניין יובאו להלן.

העורר, תושב הרשות הפלסטינית, נעצר ביום 22.8.12 בחשד לביצוע עבירות מס בהיקפים גדולים, מיליוני שקלים. בהחלטתו של בית משפט קמא מיום 30.8.12 שוחרר העורר ממעצר, בהסכמת הצדדים, בתנאים שונים, ובין היתר בתנאים הבאים: הפקדת ערבון בסך של 70,000 ₪ עוד באותו היום; הפקדת ערבון בסך של 90,000 ₪ עד ליום 9.9.12; מתן ערבות עצמית בסך של 200,000 ₪; והעמדת שני עַרֵבים שכל אחד מהם יחתום על ערבות בגובה של 200,000 ₪ (להלן: "החלטת השחרור").

ביום 9.9.12 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בהחלטת השחרור, ובפרט העלה טענות בעניין הערבויות שנדרש להפקיד. לאחר קבלת עמדת המשיבה ותשובתו של העורר, החליט בית משפט קמא ביום 8.11.12 להותיר את תנאי השחרור על כנם. החלטה זו ניתנה מבלי שהתקיים דיון במעמד הצדדים קודם לכן. העורר הגיש ערר על החלטה זו של בית משפט קמא, ובעקבות כך הדיון הוחזר לבית משפט קמא לצורך קיום דיון במעמד הצדדים. כך היה. במהלך הדיון שהתקיים לפני בית משפט קמא ביום 29.1.13 ניתנה לעורר אפשרות להמציא שמות של שני עַרֵבים נוספים על מנת שתישקל אפשרות של המרת ההפקדה הכספית, כולה או חלקה, בערבותם של העַרֵבים הנוספים. העורר לא המציא שמות של עַרֵבים במועד שנקבע לכך, ובאיחור הציע שם של עַרֵב אחד, לו התנגדה המשיבה מחמת היותו מנהל בחברה הקשורה במישרין לעבירות מושא החקירה. במצב דברים זה הגישה המשיבה אל בית משפט קמא, ביום 20.2.13, בקשה למתן החלטה בבקשת העורר, תוך שנתבקש כי במסגרתה גם יוארך תוקף הערבויות שנקבעו במסגרת החלטת השחרור, ב-180 ימים נוספים. העורר נתבקש להגיב לבקשה זו, אך לא עשה כן במועד. ביום 4.3.13 ניתנה החלטתו של בית משפט קמא בה נקבע, כי אין מקום לשינוי החלטת השחרור, אך ניתנה לעורר ארכה להפקדת יתרת סכום העירבון, כפי שנקבע בהחלטת השחרור.

ביום 11.3.13 ניתנה החלטה נוספת על ידי בית משפט קמא, במעמד המשיבה בלבד. במסגרת החלטה זו צוין, כי בהחלטה הקודמת, מיום 4.3.13, נשמטה באופן מקרי הארכת תוקף הערבויות, כפי שנתבקש על ידי המשיבה, ובית משפט קמא הורה על הארכתן. על החלטה זו הגיש העורר ערר נוסף לבית משפט זה. בעקבות ערר זה הוחזר הדיון לבית משפט קמא על מנת שישוב וידון בבקשה להארכת הערבויות שהגישה המשיבה. בעקבות כך קיים בית משפט קמא, ביום 18.4.13, דיון בעניין זה, שבסופו נקבע כי ההחלטה תישלח אל הצדדים.

ביום 21.4.13 ניתנה ההחלטה מושא הערר שלפניי. בהחלטה זו קבע בית משפט קמא, כי לנוכח העובדה שהעורר הינו תושב הרשות הפלסטינית, על כל המשמע מכך לעניין החשש מהימלטות מאימת הדין, יש מקום להארכת תנאי השחרור לתקופה של 180 ימים. עם זאת, בית משפט קמא מצא לנכון להקל בתנאי השחרור שנקבעו בהחלטת השחרור, באופן הבא: מתן פטור מחובת הפקדת סך נוסף של 80,000 ₪, והשבת סך של 20,000 ₪ מתוך סך של 70,000 ₪ שהופקדו על ידי העורר, בכפוף להעלאת סכום הערבות שחתמו שני העַרֵבים לסך של 250,000 ₪ כל אחד.

על החלטה זו, כאמור, מופנה הערר שלפניי. לטענת העורר, טעה בית משפט קמא משלא זימן את הצדדים לשימוע החלטתו. עוד טוען העורר, כי לא קיימת בענייננו עילת מעצר; כי לא קיים חשש שהעורר לא יתייצב להליכי חקירה או משפט וכי אין בעובדה שהעורר הוא תושב הרשות הפלסטינית כדי להשליך על העניין; וכי ההליך שהתקיים בבית משפט קמא לא היה תקין, בהעדר התייצבות נציג כדין מטעם המשיבה.

בדיון שהתקיים לפניי ביום 2.6.13 העלו הצדדים את טיעוניהם, ובסופו נקבע כי ההחלטה תישלח אל הצדדים בדואר.

לאחר ששקלתי בדבר, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערר. לא מצאתי כי נפל פסול בהחלטתו של בית משפט קמא להאריך את תוקפם של תנאי השחרור. כפי שצויין בפתח הדברים, החשדות הקיימים כלפי העורר מתייחסים לביצוע עבירות מס בהיקפים גדולים מאד. אני סבור כי בית משפט קמא ערך איזון ראוי בין השיקולים הצריכים לעניין, והקל במידה לא מבוטלת בתנאי השחרור שנקבעו על ידו בתחילה. אוסיף ואומר, כי אינני סבור ששגה בית משפט קמא משהביא בחשבון במסגרת שיקוליו את העובדה שהעורר הינו תושב הרשות הפלסטינית. יצויין, כי החקירה בעניינו של העורר הסתיימה והתיק הועבר ללשכה המשפטית. בהתאם להוראת סעיף 58 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, הרי שאם לא יוגש כתב אישום נגד העורר תוך פחות מחודשיים ימים ולא תינתן החלטה נוספת בהתאם לסעיף 58(ב) לחוק, כי אז הערבויות ותנאי השחרור שנקבעו ביחס לעורר יתבטלו.

סוף דבר. לנוכח כל האמור, הערר נדחה.

המזכירות תשלח לצדדים העתק מהחלטה זו.

ניתנה היום, כ"ד בתמוז תשע"ג, 02 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: