אדני נ' וייס ואח'

פסק דין

בפני תביעה כספית על סך של 26,987 ₪ בגין אירוע תאונה מיום 25.10.12.

טענות הצדדים

על פי טענת התובע, התאונה אירעה כאשר ביצע פניה ימינה בצומת, המשיך ונסע בתוך נתיבו, ולפתע הגיח רכב הנתבעים מאחור, סטה אל עבר הנתיב הנגדי, חזר אל עבר נתיב נסיעת התובע, פגע ברכב התובע בחלקו השמאלי, ולאחר מכן סטה שמאלה ופגע ברכב חונה בצידו השני של הכביש (להלן:"התאונה").

התובע צירף חוות דעת לכתב התביעה ולפיה, הנזק הישיר שנגרם לרכבו הינו בשיעור של 18,191 ₪, בנוסף לירידת ערך הרכב בסך של 6,996 ₪. כן, צירף התובע חשבונית שכ"ט שמאי בסך של 1,630 ₪.

לטענת התובע, האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים.

הנתבעים שללו גרסת התובע ולטענתם, התאונה התרחשה בנסיבות שונות. לטענתם, בעת שהנתבעת 1 נסעה ברכבה מכיוון מערב למזרח ברחוב הנמצא באזור תעשיה, לפתע התפרץ התובע עם רכבו מתוך חצר המצויה מימין לכביש, אל תוך מסלול נסיעת הנתבעת 1, חסם את נתיב נסיעתה, ומשלא הספיקה הנתבעת 1 לבלום בשל ההתפרצות הפתאומית, סטתה שמאלה אך ללא הצלחה, ובכך פגעה בדופן שמאל של רכב התובע, ונהדפה אל עבר רכב שחנה בצידו השמאלי של הכביש, ופגעה בו.

דיון ומסקנות

לאחר ששמעתי את גרסאות הנהגים המעורבים בתאונה, וכן עדות עד התובע, אני קובעת כי התובע עמד בנטל להוכיח את תביעתו, וזאת מן הנימוקים שיפורטו.

בעדותו חזר התובע על גרסתו לאופן התרחשות התאונה (עמ' 1 ש' 17-22). חקירתו הנגדית לא הצליחה למוטט את גרסתו, לעניין אופן התרחשות התאונה.

גרסת התובע לאופן התרחשות התאונה, נתמכת בעדות העד מטעמו, אשר נכח במקום האירוע, וראה את התאונה. בעדותו תיאר העד את התרחשות התאונה, לרבות נסיעת הנתבעת במהירות ופגיעתה ברכב התובע (עמ' 4 ש' 8-10). תשובותיו של העד בחקירתו הנגדית היו מניחות את הדעת, ותמכו בגרסת התובע, לעניין אופן התרחשות התאונה, ולרבות מיקום פגיעת הנתבעת ברכב התובע (עמ' 5 ש' 2-4). לא למותר לציין כי עסקינן בעדות אובייקטיבית, ככל ולא הוכח כי לעד נגיעה כלשהי לתובע, לרבות לא הוכחה היכרות בין השניים.

מנגד, העידה בפניי הנתבעת, ופרסה גרסתה לאופן התרחשות התאונה (עמ' 6 ש' 10-13). מחקירתה הנגדית של הנתבעת עולה כי, בכביש בו אירעה התאונה, חנו רכבים בצידי הדרך, לרבות בצד ממנו יצא רכב התובע, דבר אשר הקשה עליה לראות את התובע נוסע ברכבו ויוצא מהצומת. במצב דברים זה, היה על הנתבעת לנהוג במשנה זהירות, על מנת להימנע ממצב של מפגש פתאומי בינה לבין רכבים היוצאים מהצומת ממנה יצא התובע, דבר שלא נעשה, ובכך הופתעה הנתבעת משראתה את רכב התובע.

לציין כי טענותיה של הנתבעת לפיה לא נסעה במהירות גבוהה, ככל ובכביש בו נסעה קיימים כיכר ופסי האטה, נטענו בעלמא, ומתחזקת המסקנה כי היא נסעה במהירות גבוהה, ולא בהתאם לתנאי הדרך, ובכללם כי בצידי דרך זו חונים רכבים, לאור העובדה כי כתוצאה מהתאונה, נהדף רכבה של הנתבעת אל עבר המכוניות שחנו בצידו השני של הכביש, כפי שהעידה בפניי (עמ' 7 ש' 27). אילו הנתבעת נסעה במהירות סבירה לתנאי הדרך, הייתה יכולה להימנע ממגע עם רכב התובע, ואם בכל זאת לא נמנע מגע כזה, לפחות מפגש עם רכב התובע לא היה מוביל להדיפת רכב הנתבעת לצידו השני של הכביש, ופגיעה ברכבים אחרים, במיוחד ולא הוכח בפניי כי התובע נסע במהירות רבה.

זאת ועוד, עדותה של הנתבעת לפיה, לא ידעה באם זכות הקדימה בכביש בו נסעה, ניתנה לה או לרכב התובע (עמ' 6 ש' 22-23), ככל ומאשרת האחרונה כי לא הוצבו בכביש תמרורים, מחזקת את המסקנה כי התובעת הניחה כי זכות הקדימה היא שלה, ובכך רכב שיוצא מצומת חייב לעצור ולתת לה זכות קדימה, ואין הדבר כך במקרה זה, ובכך אף לא האטה את מהירות הנסיעה שלה.

לשון סעיף 64 (א)(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 קובעת כהאי לישנא:

"64. רכב המתקרב או נכנס לצומת או דרך

(א)  לא הוצב תמרור המורה על מתן זכות קדימה בצומת או על עצירה לפני הצומת בכיוון הנסיעה של נוהג הרכב, יחולו הוראות אלה:

(1)  נתקרבו לצומת כמה כלי רכב מצדדים שונים, יתן נוהג רכב את זכות הקדימה לכלי רכב הבאים מימין;...."

אין חולק למיקומם של הרכבים המעורבים בתאונה, וכי רכב התובע יצא מצומת הממוקמת בצידו הימני של מיקום רכב הנתבעת, כאשר אף אין חולק כי במקום התאונה לא הוצבו תמרורים שהם (ראה מוצג ת/1). במקרה כזה, זכות הקדימה ניתנת לרכבו של התובע, וככל שלא הוכח בפניי כי הנתבעת נסעה במהירות המתאימה לתנאי הדרך, כפי שתוארו בפניי, הרי האחריות לגרימת התאונה מוטלת על הנתבעת.