אדנה ואח' נ' משה ואח'

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 26.12.13 בהיעדר המבקשים. על פי נימוקי הבקשה, טוען המבקש כי הגיע לבית המשפט כחצי שעה טרם מועד הדיון אך, עקב טעות, סבר כי הדיון עתיד להתקיים באולם 66, בקומה 6, זאת כאשר בפועל הדיון התקיים באולם 56 (אשר בקומה חמישית), ומשכך, לטענת המבקש, לא נכח הוא בדיון.

הנתבעים בתגובתם מתנגדים לביטול פסק הדין, תוך שטוענים כי נאלצו להתייצב לדיון בעניין זה פעם שניה כשלטענתם כבר נמחקה התביעה הקודמת שהגישו התובעים באותו עניין, ומדגישים כי נגרמה להם טרחה רבה ובעיקר לנציג הנתבעת 2 אשר הגיע, לטענתם, מאזור המרכז לדיון בבית המשפט בבאר שבע.

עוד טענו הנתבעים כי התובעת לא הוכיחה כי היא הבעלים של הרכב נשוא התביעה ועל כן לא הוכיחו כי הינם מחזיקים בעילת תביעה כדין.

לאור טענה זו של הנתבעים, נתבקשה תגובת המבקש באשר לשאלת הבעלות על הרכב.

לפיכך, הגיש המבקש אישור מטעם חברת אלבר, בו נרשם כי התובעת, הגב' רויטל אדנה, הינה בעלת הרכב נשוא התביעה וכי הינם מאשרים לשלם ישירות לתובעת הפיצויים בגין עלות תיקון הנזק, הוצאות משפט והוצאות שכ"ט שמאי.

אך עם זאת, הוסיפה חברת אלבר באישורה כי, פיצוי בגין ירידת ערך יש להעביר לידי חברת אלבר.

בהחלטה האם לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד, שומה על בית המשפט לבחון אם יש לבטלו מחובת הצדק, ולחילופין אם נכון לבטלו מכח שיקול דעת בית המשפט.

לשם ביטול פסק דין מכח שיקול הדעת הכללי של בית המשפט, יש לבחון את הסיבה לאי ההתייצבות ואת סיכויי הצלחת המבקש. יצוין כי הגישה המקובלת כלפי בקשת ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד הינה גמישה, על מנת לאפשר למבקש את בירור התובענה לגופה.

מנימוקי הבקשה עולה כי אי התייצבות המבקש נבעה מבלבול אודות מיקום האולם בו התקיים הדיון בתביעתו בפועל, וכי המבקש התייצב בבית המשפט במועד אליו זומן, אך, עקב טעות, התייצב באולם אחר.

לאחר ששקלתי את האינטרסים השונים של הצדדים ואת נסיבות העניין, נראה לי כי כיוון שמדובר בתובע שלא התייצב לדיון, ובשים לב לטעם בשלו לא התייצב לדיון, ניתן לנקוט בדרך ביניים של מחיקה תחת דחייה.

החלטתי זאת, לפיה אני מורה על מחיקת התביעה, תחת דחייתה ולא על ביטול פסק הדין כולו וקביעת מועד לדיון בתביעה, הינה בשל העובדה כי אני סבורה כי לאור מסמכים שהוגשו על-ידי התובעים מטעם חברת אלבר עולה, כי על חברת אלבר להיות אף היא תובעת במסגרת התובענה שכן את הפיצוי בגין ירידת הערך, סוברת אלבר שיש להעביר לידיה והבעלות ברכב רשומה אף היא על שמה.

לאור האמור, ולאור העובדה כי מדובר בחברה בע"מ, הרי שבאם יתוקן כתב התביעה כאמור על דרך הוספת חברת אלבר כתובעת נוספת, אינה מתאימה להתברר במסגרת הליך של תביעות קטנות, ויהא על התובעים להגיש את כתב תביעתם, במסגרת הליך של סדר דין מהיר.

לאור כל האמור, אני קובעת כי פסק הדין מיום 26.12.13 יעמוד בעינו, למעט שינוי אחד: תחת דחיית התובענה, באופן המונע את הגשתה מחדש, תימחק התובענה מחוסר מעש, באופן המאפשר לתובעים, המבקשים, להגישה מחדש, אם יחפצו בכך, וזאת בשים לב להערותיי בדבר צירופה של חברת אלבר כתובעת נוספת ולסמכותו העניינית של בית משפט לתביעות קטנות. למותר לציין כי מרוץ ההתיישנות מתחדש עם קבלת החלטה זו.

בשים לב לנסיבות אי התייצבות המבקש, מצאתי כי יש להעמיד את ההוצאות אשר נפסקו לטובת הנתבעת 2 במסגרת פסק הדין על סך של 200 ₪, אשר ישולמו על-ידי התובעים תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית, מיום מתן ההחלטה ועד לתשלום המלא בפועל.

יודגש, כי תשלום ההוצאות לטובת הנתבעת 2 על-ידי התובעים, כאמור, מהווה תנאי למחיקת התביעה תחת דחייתה כאמור בסעיף 12 לעיל.

ניתנה היום, כ"ו אדר תשע"ד, 26 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: