אדמוב נ' שטרית

פסק דין

התביעה שבפניי עניינה נזקים להם טוען בעל חנות שהשכיר אותה לנתבע.

ביום 2.3.07, נחתם הסכם שכירות לשנה, בין התובע לנתבע, כאשר התשלום שנקבע עמד על סך 610$ בתוספת מע"מ.

הנתבע נקלע לקשיים ודרכו כספר לא עלתה יפה.

לפיכך לא עמד בתשלומי השכירות לתובע שהינו בעל החנות כנדרש.

התובע הגיש תביעתו בשל כך שבעיקרם של דברים, דרש הוא מהנתבע פיצוי מוסכם בשל הפרת חוזה. פיצוי בשל דמי שכירות שלא שולמו, וכן פיצוי בשל נזקים שגרם הנתבע כטענת התובע לחנות המושכרת.

לטענת הנתבע, אכן לא עמד בתשלומים החודשיים אולם הדבר נבע כאמור מהקשיים להם נקלע ונוסף לכך בשל מצב בריאותי, כולל אשפוז בבית החולים.

טעון הנתבע כי במהלך הזמן ולאחר שלא עמד במספר תשלומים, חיפש שוכר חלופי למושכר ואכן מצא שוכר שכזה. מדובר בשוכר שבסופו של דבר, מאז ועד היום במשך 3 שנים, הוא השוכר של הנכס.

טוען הנתבע כי יכול היה לקבל סכום גבוה עבור השקעותיו בנכס מהשוכר החלופי, אולם התובע הכשיל את העסקה שהוצעה, שבעיקרה יכנס השוכר החלופי לנכס, ישלם לבעל הבית דמי שכירות גבוהים ב – 120$ יותר ממה ששילם הנתבע, ובנוסף ישלם השוכר החלופי סכום של 49,000 ₪ לנתבע ולשותפו.

במהלך הדיון נחקרו התובע וכן בנו אשר למעשה ניהל את המגעים מול השוכרים השונים בשמו. כן נחקר השוכר החלופי מר אשר אלפסי. בנוסף נחקר גם הנתבע בעצמו.

כבר בשלב זה אקדים את המאוחר ואציין כי מסקנתי הינה שיש לדחות את התביעה.

הנתבע אישר כי היו לו קשיים וכתוצאה מכך לא עמד במספר תשלומים. בפתח עדותו של בנו של התובע אישר הוא כי נותר חוב רק בשל התקופה שבה השוכר החלופי שיפץ את החנות, כלומר תקופה של כשבועיים שלושה.

במהלך הדיון עלתה שאלת הסכום אשר יכול היה לקבל הנתבע באופן חד פעמי מהשוכר החלופי.

השוכר החלופי אישר בעדותו כי עלתה הצעה לפיה ישלם 49,000 ₪ לנתבע וכן יגדיל את דמי השכירות החודשיים אולם זו לא עלתה יפה. השוכר החלופי אישר לעומת זאת, כי זמן קצר לאחר מכן עמד בקשר ישיר עם התובע, או עם בנו, עמם הגיע להסכמה לפיה ישלם את אותו סכום נוסף של 120$ כדמי שכירות חודשיים.

שוכנעתי כי סירובו של התובע לאשר את כניסתו של השוכר החלופי לא נבעה מנימוקים ענייניים, דבר שניתן להגדירו כחוסר תום לב.

טען התובע כי ישנו סכום אשר יתכן שיצטרך לשלם לשוכר הנוכחי, בשל ההשקעות בחנות. טענה זו נטענה ללא כל בסיס. בהתאם להסכם שבין התובע לשוכר החדש, אין כל התייחסות למחוברים ולהשקעות במושכר, היינו בעל הבית על פני הדברים אינו מחויב באשר להשקעות במושכר כלפי השוכר הנוכחי. יוצא מכאן, שבמובן מסוים גרם התובע לנזק לנתבע, נזק העולה על פני הדברים, על הסכום שניתן היה לחייב בו את הנתבע.

באשר לטענת הנזקים שגרם הנתבע לחנות, מוצא אני לדחות טענה זו. מתברר כי כאשר הנתבע עזב את החנות, גורם מטעמו פירק את המזגן שמעל תקרת הגבס שבחנות. במהלך הפירוק נגרם נזק מסוים לתקרה והמזגן נותק מהחשמל. יחד עם זאת, העיד השוכר החלופי כי הוא שיפץ את התקרה תוך שהכניס מזגן מטעמו. כאשר נשאל השוכר החלופי לגבי הנזקים, מסר כי בעל הבית, היינו התובע, תמורת ההשקעה שלו בשיפוץ החנות הסכים לכך שהוא לא ישלם שבועיים שכירות.

לפיכך ולכל היותר שווי הנזקים עומדים על מחצית חודש שכירות ובכל מקרה, בעל הבית היינו התובע, לא ספג כל נזק בשל פירוק המזגן והפגיעה בתקרה.

לא זו אף זו, התובע הרוויח מכך שהתחלפו השוכרים, שכן מהשוכר החדש יכול לגבות 120 $ יותר לכל חודש.

יש להדגיש כי התובע לא הוכיח את שווי הנזק, לא הגיש קבלות ולא הגיש חוו"ד שמאית ולפיכך טענותיו לנזק נדחות.