אדם(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

העורר הועמד לדין בבית משפט השלום באילת בכתב אישום בו מיוחסת לו עבירה של החזקת סכין שלא למטרה כשרה. על פי העובדות הנטענות, ביום 27.4.10 סמוך ל- 11:00 נעצר העורר על ידי מאבטחים בבית החולים באילת, בעת יציאתו משטח בית החולים כשהוא נושא עליו שני סכינים.

המדינה ביקשה את בית משפט קמא לעצור את העורר עד לתום ההליכים. בהחלטה מיום 29.4.10 קבע בית המשפט קמא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר, כי העבירה המיוחסת לו מקימה עילת מעצר, כי אין מקום לשחרורו לחלופת מעצר בטרם קבלת תסקיר. על כן החליט בית משפט קמא כי יוגש בפניו תסקיר מעצר עד ליום 16.5.10 ובשלב זה ישאר העורר במעצר.

בפני ערר על החלטה זו.

הסניגור אינו חולק על קיום ראיות לכאורה, אולם לטענתו, מדובר בעבירה שאינה מקימה כשלעצמה עילת מעצר ולא היה גם מקום להורות על עריכת תסקיר מעצר בענין זה.

ב"כ המדינה טוענת לעומתו כי מדובר בעבירה חמורה עם פוטנציאל מסוכנות המקימה את עילת המעצר.

בית המשפט קמא קבע בהחלטתו כי עבירת החזקת סכין "מקימה אנהרנטית את עילת המסוכנות" ואולם הוסיף וציין שמסוכנות זו לבדה אינה מביאה בהכרח למעצר עד תום ההליכים.

אפתח ואציין כי מחזות פניו ומראה גופו של העורר המדובר בנער שאיננו בן 31 כפי שנרשם בכתב האישום.

העורר, מדבריו בתשובה לשאלותיי במהלך דיון זה, מוסר כי הוא בן 18, פליט מסודן שהגיע לארץ לפני כשנתיים. הוא מתגורר באילת. בתקופות שיש לו עבודה יש לו היכן ללון ובתקופות שאין לו עבודה הוא לן ברחוב.

אין רישום פלילי לעורר ואין גם מידע כלשהו הקושר אותו בפלילים.

בהודעה שנגבתה בחקירתו מסר העורר כי הוא החזיק בסכין כיוון שכך מקובל בסודן, ארץ מולדתו, שאדם הולך עם סכין להגן על עצמו.

על פני הדברים ומבלי שאקבע מסמרות, דברים אלה אינם מושמעים מופרכים.

שלא כשופטת קמא אינני סבור כי החזקת סכין כלשעצמה "מקימה אנהרנטית עילת מעצר של מסוכנות".

יתכנו מצבים בהם מתלוות להחזקת הסכין נסיבות נוספות, כמו מועדות בפלילים או הקשרים אחרים ששילובם יחדיו יוצר את עילת המסוכנות. ברם, אינני מקבל את הגישה לפיה עצם החזקת הסכין כשלעצמה יש בה את אותה העוצמה האינהרנטית.

נסיבותיו של העורר שבפני, מן המעט שנתגלה לי במהלך דיון זה נוגעות וקשות ביותר. מדובר על פני הדברים בנער צעיר ובודד, פליט בארץ זרה, ללא בית וחסר כל. מישהי מרשויות המדינה אמורה לנסות לעקוב אחר מצב שכזה בין אם המדובר ברשויות רווחה של העיריה ובין אם המדובר בגופי רווחה אחרים.

מטעם זה ומטעם זה בלבד אני מותיר בעינה את החלטת בית משפט קמא לעריכת תסקיר מעצר שכן יתכן וזו הדרך היחידה שמישהו האמון על חשיבת רווחה יתן דעתו לעורר זה שבפני.

אולם, שלא כשופטת קמא מוצא אני כי במכלול נסיבות הענין אין צידוק להחזקת העורר במעצר. זאת הן בהעדר עילה של מסוכנות והן ממכלול הדברים שפירטתי לעיל.

אשר על כן, אני מחליט לקבל את הערר ולהורות כדלהלן:

א. העורר ישוחרר ממעצרו עוד היום וזאת לאחר שיחתום על ערבות עצמית בסכום של 5,000 ₪.

ב. סניגורו של העורר, עו"ד אורינוב יוודא כי במסמכי השחרור תרשם כתובת באילת שבה ניתן יהיה לאתר את העורר בכל עת.