אדלר נ' אסייג ואח'

החלטה

בתביעה זו, שהוגשה ביום 13.9.12 בהליך של סדר דין מקוצר, עתר התובע לחייב את נתבעים 1-2 (כשוכרים) ואת נתבעים 3-4 (כערבים לשוכרים) לשלם לו סך של 143,980 ₪ בגין הפרת הסכם שכירות, אי תשלום דמי שכירות, גרימת נזק למושכר ואי פינוי המושכר במועד.

התביעה בקשר לנתבעים 2 ו- 4 הסתיימה בפשרה שבעקבותיה נתקבלו בקשותיהם המוסכמות של הצדדים הרלוונטיים לסילוק התביעה ללא צו להוצאות (פסקי דין מיום 25.11.12 ו- 2.1.13).

ביום 5.11.12 הגיש התובע בקשה למתן פס"ד בהעדר הגנה נגד נתבעת 3. לבקשה צורף אישור מסירה מיום 21.9.13 שבו מצוין כי כתב תביעה נמסר לידי הנמען הרשום (נתבעת 3) ביום 19.9.12. לאור אישור המסירה, ניתן באותו יום פס"ד בהעדר הגנה נגד נתבעת 3.

ביום 25.11.12 הגיש התובע בקשה למתן פס"ד בהעדר הגנה גם נגד נתבעת 1. לבקשה צורפו אישור מסירה מיום 17.10.12 ותצהיר של המוסר בקשר למסירה, אשר מהם עולה שלאחר שאישה שנמצאה בבית נתבעת 1 במועד המסירה סירבה לפתוח למוסר את הדלת, שוחח המוסר עם נתבעת 1 בטלפון והודיע לה שיש בידיו עבורה מסירה משפטית מבימ"ש השלום. עפ"י האמור בתצהיר, נתבעת 1 אמרה למוסר שהיא מסרבת לקבל ממנו את המסמכים, ולפיכך הוא הניח את המסמכים מחוץ לדלת ביתה וציין באישור המסירה שסירבה לקבל אותם. לאור אישור המסירה והתצהיר, ניתן באותו יום פס"ד בהעדר הגנה נגד נתבעת 1.

ביום 2.1.13 הגישה נתבעת 1 בקשה לביטול פסק הדין שניתן נגדה. בבקשה טענה ששכרה את בית התובע ביחד עם בן זוגה דאז, נתבע 2, אך בשל תקיפה פיזית מצדו שבעקבותיה אף אושפזה למשך כמה ימים בביה"ח, נאלצה לעזוב את הבית המשותף, וזאת בהיותה בהריון. בסוף אוקטובר נולדה לנתבעת 1 בת, לטענתה, בלידה ובניתוח קיסרי קשים מאוד. נתבע 2 ריצה מעצר ממושך בגין תקיפתה, וכיום הוא אסיר המרצה עונשו בעבודות שירות. לנתבע 2 יש צו הרחקה מנתבעת 1, ואילו היא משקמת את עצמה מבחינה פיזית ונפשית, ועקב הלידה הקשה וקשיי הגידול של שלושת ילדיה לבד, לא היה בידה להתגונן ולהציג את עמדתה. נתבעת 1 טוענת שנתבע 2 הוא שהפר את הסכם השכירות, ואילו היא, נאלצה להימלט מן הבית המשותף, כאמור לעיל. לבקשת נתבעת 1 צורפו אישור בקשר לניתוח הקיסרי, העתק התלונה שהגישה במשטרה ביום 28.4.12 בקשר לנתבע 2, והעתק ההחלטה שניתנה בעניינו בביהמ"ש ביום 21.5.12 בקשר לתקיפה הנ"ל.

בקשת נתבעת 1 הועברה לתגובה / תשובה בהתאם לתקנות, והוגשה תגובה מטעם התובע. הנתבעת לא הגישה תשובה לתגובה, וזאת למרות שלאחר שמסרה לביהמ"ש פרטים לקבלת כתבי בי דין, הומצא לה החומר שנדרש על ידיה.

בתגובת התובע נטען שאין כל נימוק ממשי בבקשת נתבעת 1 המצדיק את קבלת הבקשה. נטען שבאין פגם בהמצאה, אין ביהמ"ש חייב לבטל את פסק הדין אלא מדובר בהחלטה הנתונה לשיקול דעתו, אשר בקשר אליה עליו לבחון שניים: ראשית, את סיבת המחדל שבגינו לא התגוננו, ושנית, את סיכויי ההצלחה של ההגנה. באשר למחדל שבאי הגשת בקשת רשות להתגונן, או לפחות בקשה להארכת מועד להגשתה, טוען התובע שטענות נתבעת 1 כלפי נתבע 2 צריכות להיות מופנות כלפיו ולא כלפי התובע, אשר לו אין נגיעה אליהן, ומה גם שהתקיפה, והאשפוז עקב התקיפה, אירעו כמה חודשים לפני הגשת התביעה ולא ברורה הרלוונטיות שלהם לאי ההתגוננות. כן טוען התובע שלמרות התיאור הדרמטי של נתבעת 1 בקשר ללידה, הרי שמהאישור שצרפה עולה כי מדובר היה בניתוח קיסרי צפוי, שתוכנן מראש בשל עבר מיילדותי קודם, ובוצע במועד. נתבעת 1 לא הצביעה על שום דבר באישור הרומז על מורכבות או סיבוך מיוחד במהלך ניתוח זה, שהוא שגרתי ושכיח. כן נטען שהלידה (המתוכננת) התרחשה כשבועיים לאחר שכתב התביעה נמסר לנתבעת 1 (כעולה מאישור המסירה שצורף לבקשה לביטול פסק דין, לעיל), כך שנתבעת 1 יכולה הייתה להגיש, לכל הפחות, בקשה להארכת מועד. תחת זאת היא בחרה שלא לקבל את כתב התביעה ולא להגיב, והכל מתוך זלזול בהליך ולא מתוך רשלנות. התובע מציין עוד שבמקביל להליך דנן התנהלה נגד נתבעת 1 תביעה לפינוי מושכר בבימ"ש השלום ברחובות (תא"ח 25303-06-12 אדלר נ' אסייג). באותו הליך הוגשה בקשה לשומת הוצאות וכאמור בסע' 3 להחלטה מיום 3.12.12 בבקשה הנ"ל, גם באותו הליך בוצעו מסירות אישיות, אך הנתבעת בחרה שלא להגיב. בנסיבות אלה, כאשר מדובר בהתעלמות מכוונת, ובמחדל מתוך זלזול, אין להיעתר לבקשת הביטול, גם בכפוף לתשלום הוצאות. באשר לסיכויי ההגנה נטען ע"י התובע שנתבעת 1 לא העלתה, ולו טענת הגנה אחת, וכל טענותיה מופנות נגד נתבע 2, כך שבסופו של יום, יינתן פסק דין המעמיד את נתבעת 1 באותו מקום שבו היא מצויה כיום.

בנוסף לכל אלה, בקשת נתבעת 1 אינה נתמכת בתצהיר ואך מטעם זה יש לדחותה. כמו כן הבקשה הוגשה באיחור, לאחר שפסק הדין נגד נתבעת 1 הפך חלוט, ולמרות זאת לא צורפה בקשה להארכת מועד. כידוע, טוען התובע, חסרון כיס לשכירת עו"ד אינו מהווה נימוק לביטול פס"ד, ומה גם שכאמור, לא הוגש תצהיר התומך בטענות נתבעת 1.

לחלופין, אם יורה ביהמ"ש על ביטול פסק הדין, עותר התובע לחייב את נתבעת 1 בתשלום הוצאות כתנאי לביטול, וכן להורות שפסק הדין ייכנס לתוקף רק לאחר תשלום ההוצאות שייפסקו. כן מתבקש ביהמ"ש להתנות את ביטול פסק הדין בתשלום ההוצאות שנפסקו לנתבעת בתא"ח שהתנהל בביהמ"ש ברחובות, וזאת משום שאין מקום שביהמ"ש ייתן סעד למי שאינו מכבד צווים הניתנים נגדו, וגורם בהתנהלותו לבזבוז זמנם ומשאביהם של בעלי הדין ושל ביהמ"ש.

כאמור, נתבעת 1 לא הגישה תשובה לתגובה. בעניין זה יצוין שבבקשת התובע מיום 14.1.13 למתן החלטה בבקשה לביטול פסק הדין שהגישה נתבעת 1 ציין התובע שתגובתו, על נספחיה, נשלחה לנתבעת 1 עוד ביום 10.1.13. באישור המסירה, שעליו צוין שמדובר בתגובה לבקשה לביטול פסק דין (צורף כנספח), סימן המוסר שנתבעת 1 סירבה לקבל את המסמכים. בנסיבות אלה, כאשר מדובר בהתעלמות בוטה ומזלזלת, וכאשר לאחריה טענה נתבעת 1 (בקשות מיום 21.1.13 ו- 30.1.13) שאין בידיה כבי בי הדין הרלוונטיים, יש לקחת התנהגות זאת בחשבון. תתתת

ביום 3.1.13 הגישה גם נתבעת 3 "בקשה לביטול פסק הדין, ונימוקי הבקשה (כתב הגנה)". בבקשה נטען שמספר תעודת הזהות שנרשם בכתב התביעה (63185169) אינו תואם למספר תעודת הזהות שנרשם בחוזה ובשטר החוב (31016972), שחתימת נתבעת 3 על הנ"ל אינה תואמת לחתימתה בפועל, ושנתבעת 3 אינה מכירה את התובע, מעולם לא חתמה על הערבות הנטענת ואין לה כל קשר לפרשת התביעה. כן נטען שנתבעת 3 לא קיבלה מעולם מסמך כלשהו בקשר לתביעה ולא חתמה על שום דבר, ורק "במקרה" נודע לה על התביעה, ומיד כשנודע לה עליה, היא הגישה את הבקשה לביטול פסק הדין. נתבעת 3 הוסיפה שהיא נמצאת בהליך של פשיטת רגל שאינו מאפשר לה לחתום על ערבות.

בקשת נתבעת 3 הועברה לתגובה / תשובה בהתאם לתקנות, והוגשה תגובה מטעם התובע. נתבעת 3 לא הגישה תשובה לתגובה.

בתגובת התובע נטען שפסק הדין שניתן נגד נתבעת 3 נשלח אליה בדואר רשום עוד ביום 12.11.12. הודעה בעניין הדואר הנ"ל הושארה על דלתה לראשונה ביום 13.11.12. התובע צרף אישור מסירה שבו צוין שביום זה איש לא נמצא במען, ולנמען הושארה הודעה המפנה אותו לקבל את הדואר ביחידת הדואר. על אישור המסירה מצוין שמדובר בפסק דין. הודעה שנייה נמסרה לנתבעת 3 ביום 22.11.13 (צורף אישור). על אישור המסירה צוין בתאריך 4.12.12 כי דבר הדואר לא נדרש). בנסיבות אלה, טוען התובע, יש לראות את נתבעת 1 כמי שידעה על פסה"ד עוד ביום 13.11.12, ולפיכך בקשתה לביטולו הוגשה לאחר שעברו למעלה מ- 30 יום, כשפסק הדין כבר הפך חלוט, וזאת מבלי שהוגשה במקביל בקשה להארכת מועד להגשת בקשת הביטול. לגוף הדברים, התובע טוען שאין בבקשה כל נימוק ממשי לביטול פסק הדין. הוא מבהיר כי נתבעת 3 היא אמה של נתבעת 1 (כאמור בתצהיר המוסר שצורף כנספח 2 לתגובתו ולפיו ביום 31.10.11 ביצע לנתבעת 1 מסירה בתיק באמצעות מסירתו לאמה זיוה שמתגוררת עמה, והאם סירבה לחתום על אישור המסירה). כן נטען שנתבעת 1 לא מבהירה כיצד נודע לה "במקרה" על פסק הדין וכי בכל מקרה, טענתה שמיד בהיוודע לה עליו הגישה בקשה לביטולו, טענה שכמו יתר טענותיה לא גובתה בתצהיר כנדרש, עומדת בסתירה לתצהיר המסירה של פסה"ד מיום 7.12.12 אשר לווה בתצהיר המוסר (נספח 3), אשר מהם עולה כי ביום 7.12.12 בוצעה מסירה בכתובת נתבעת 3 בהרצליה, לבן משפחתה המתגורר עמה בשם רותם פרץ, אשר סירב לחתום על אישור המסירה בקשר לקבלת פסק הדין. התובע גם מפנה את ביהמ"ש (בנספח 4) לתדפיס מאתר האינטרנט של כונס הנכסים שממנו עולה כי נתבעת 3 אינה בהליך של פשיטת רגל אלא יש נגדה צו פשיטת רגל עוד מיום 31.10.10, ולפיכך חמור הוא שיצרה חיוב חדש לאחר שניתן נגדה הצו הנ"ל (בערבות להסכם שנחתם בחודש פברואר 2012). הנה כי כן, טוען התובע, בהעדר פגם בהמצאת כתב התביעה הרי שאין חובה לבטל את פסה"ד אלא יש שיקול דעת לביהמ"ש האם לעשות זאת בהתחשב בסיבת המחדל שבגינו לא הוגשה הרשות להתגונן (ובמקרה דנן – זלזול ביודעין) ועוד יותר מכך , בסיכויי ההצלחה של ההגנה (ובמקרה דנן – הטענה לזיוף חתימתה של נתבעת 3 על שטר הערבות, אשר אין בה כדי לתת טעם לביטול פסה"ד, בשלב המאוחר שבו הועלתה – בקשת הביטול, וסיכויי הנתבעת להוכחתה נמוכים). התובע מדגיש כי בהינתן שנתבעת 3 היא אמה של נתבעת 1 ולאור כל שצוין לעיל, יש להתייחס בחשדנות רבה לטענת הזיוף (אשר הנטל המוטל על הנתבעת להוכחתה, מוגבר) ולטענה בדבר אי ידיעה על ההליך. התובע מוסיף עוד, שנתבעת 3 ידעה גם על ההליך שהתנהל בביהמ"ש ברחובות. זאת מפני ש התובע אשר חשב בטעות שנתבעת 3 ערבה גם לפינוי, הגיש את אותה תביעה גם נגדה, ובהמשך לכך, המציא לה את כל כתבי בית הדין הרלוונטיים. עוד מציין התובע שכעולה מנספח 4, נתבעת 3 הייתה מיוצגת בהליך פשיטת הרגל ע"י עו"ד כך שההליכים המשפטיים אינם זרים לה והיא יכולה הייתה להיוועץ בעו"ד בקשר להליך דנן. לחלופין, עותר התובע לחייב את נתבעת 3 בתשלום הוצאות כתנאי לביטול פסה"ד, ולהורות שפסה"ד ייכנס לתוקפו רק לאחר תשלום ההוצאות, זאת במיוחד לאור העובדה שעסקינן בפושטת רגל.

עיינתי בכל החומר הרלוונטי ושקלתי את טענות הצדדים.

מהחומר בתיק עולה כי שתי הנתבעות ידעו על כל ההליכים הרלוונטיים (או, לכל הפחות, יכולות היו לדעת, לו לא היו מתחמקות, בכוונה, מקבלת המסמכים הרלוונטיים), ולמרות זאת לא התגוננו. כן עולה כי לא הגישו במועד וכראוי את בקשותיהן לביטול פסקי הדין שניתנו נגדן.

עם זאת, מדובר בנתבעות לא מיוצגות, אשר לאחת מציאות חיים מורכבת, אשר השתכנעתי כי היא עשויה הייתה להקשות עליה את ההתמודדות כראוי עם ההליך המשפטי, ולשנייה, טענת זיוף שהיא טענת הגנה חזקה כנגד התביעה. לפיכך, ובהתאם לסמכותי להפעיל שיקול דעת בנסיבות אלה ולהורות על ביטול פסק הדין שניתן מחמת הצדק, החלטתי להיעתר לבקשותיהן לביטול פסקי הדין שניתנו נגדם בכפוף לכך שכל אחת מהן תשלם לתובע עד יום 19.3.13 סך 1,500 ₪, הוצאות שנגרמו לו בגין ניהול ההליך דנן עד כה (יוער כי אין מקום להתנות ניהול ההליך דנן באי תשלום הוצאות שנפסקו בהליך אחר). לא ישולמו הסכומים האמורים במועד, יוותרו פסקי הדין על כנם.

התובע ידווח לביהמ"ש עד יום 21.3.13, האם שולמו הסכומים דלעיל. ישולמו הסכומים, יבוטלו פסקי הדין וייקבעו מועדים להגשת כתבי הגנה.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים (לנתבעת 1 בפרטים שמסרה בעבר לביהמ"ש לצורך המצאה)) ותקבע את התיק לעיון אצל עו"ד נורית לוי ליום 24.3.13.

ניתנה היום, כ"א אדר תשע"ג, 3.3.13, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: