אדלר ואח' נ' ענב

ב"כ התובעים/המשיבים: עו"ד גיא שרים

ב"כ הנתבע/המבקש: עוה"ד בנקל וכהן

החלטה

הרקע

בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי ברע"א 16540-12-09, אדון בטענת השיהוי שהעלה המבקש במסגרת בקשתו לסילוק על הסף, טענה אשר לא דנתי בה במסגרת החלטתי מיום 24.11.09 (להלן - החלטתי הקודמת). איני מוצאת לחזור על כל הרקע לבקשה, שכן זה פורט בהרחבה בהחלטתי הקודמת, עת דנתי ביתר הטענות שהמבקש העלה באותה בקשה.

טענות הצדדים בנושא השיהוי

לטענת המבקש מדובר בתביעה שעניינה ביטולם של הסכמים שנערכו לפני 34 שנים. מקום בו נמנעו המשיבים מלפנות אל המבקש ולברר עמו אם זכויותיהם במקרקעין נרשמו על שמם, מקום בו בחרו להמתין 34 שנים, ולמצער פרק זמן של 11 שנים, למרות שהמשיבים היו ערים, כפי הודאתם, לכך שכבר משנת 1997 לא פעל המבקש לרישום זכויותיהם, אין להם להלין על עצמם ויש בהשתהותם כדי לעמוד להם לרועץ. לטענתו, נוצר שיהוי מקום שבו ארעה פגיעה בציפיה הלגיטימית של הנתבע שלא להתבע, עד כדי ניצול לרעה של ההליך השיפוטי. המבקש מפנה לפסיקה בעניין שיהוי.

המשיבים בתגובתם מפנים לכל הודאותיו [כך במקור - מ.ב.נ] של המבקש, שהן, לטענת המשיבים, בבחינת 'הודאות בעל דין', העולות ממכתבי בא כוחו המצורפים לתגובת המשיבים. לטענתם, המבקש ידע אודות טענות המשיבים ותביעותיהם כלפיו, וכן על כוונתם לפעול כנגדו בכל הליך חוקי העומד לרשותם. בנסיבות העניין, לא ניתן לראות במשיבים כמי שויתרו על זכותם לתבוע את המבקש ולנקוט נגדו בהליכים משפטיים. ויתור כאמור צריך להיות ברור ולא במחלוקת. במקרה דנן, בו לא צירף המבקש תצהיר בו יאמר מכלי ראשון שאכן היתה לו "ציפיה לגיטימית שלא להתבע" - לא ניתן כלל להעלות את הטענה, שהיא עובדתית במהותה. לכן בהעדר תשתית עובדתית לטענה, דינה להדחות.

המשיבים טוענים כי הפסיקה הנזכרת בבקשה לעניין שיהוי אינה רלוונטית.

המבקש משיב למשיבים כי לא היה צורך בתצהיר, שכן הבקשה נסמכת על הנטען בכתב התביעה על נספחיו, בצד טענות משפטיות. לדבריו, אין בכוחן של פניותיהם של המשיבים וההתכתבות שניהלו עם המבקש במרוצת השנים כדי להקהות את השיהוי שדבק בהתנהגותם (מפנה לבג"צ 7250/97 סולימאני נ' שר הפנים, פ"ד נד(3) 783, 793 [להלן – ענין סולימאני]).

הכרעה

המסגרת הנורמטיבית

"עילת הסף של שיהוי מורכבת משלושה יסודות. היסוד הראשון הוא היסוד הסובייקטיבי, שעניינו בהתנהגות העותר, וביתר דיוק בשאלה האם חלוף הזמן מלמד על כך שהוא ויתר על זכויותיו. היסוד השני הוא היסוד האובייקטיבי, הדן בשאלה האם בעטיו של השיהוי בהגשת העתירה השתנה המצב לרעה או אם נפגעו אינטרסים ראויים של הרשות המנהלית או של צדדים שלישיים. היסוד השלישי, עוסק בחומרת הפגיעה בשלטון החוק, המתגלה מתוך העתירה, מתוך השקפה שלפיה בית המשפט לא יסייע לפגיעה בשלטון החוק, אף אם העתירה הוגשה בשיהוי שפגע באינטרסים מוכרים".

(בג"צ 2979/09 מפעלי אנקורי (1971) בע"מ נ' משרד החינוך, פסקה 6 לפסק הדין (פורסם במאגרים, 24.11.10).

הנטל להוכיח התקיימות היסודות הנ"ל מוטל על הטוען את טענת השיהוי.

יישום במקרה דנן

לתגובת המשיבים צורפו התכתבויות בין באי כוח הצדדים מחודש מרס 2004 ועד אוגוסט 2004 (המופיעים כנספחים ד-יד1 לתשובת המשיבים). במכתב מיום 22.4.2004 נאמר, בין השאר: "מרשי נקט עוד לפני מספר שנים בהליכי רישום ביחס לחלקות נשוא הסכמי המכר והליכי הרישום נמצאים בשלבים מתקדמים. היות ומדובר בהליכים המתבצעים באיו"ש ועפ"י הדין החל שם, הם אורכים מטבע הדברים זמן רב עקב הקשיים המשפטיים והאובייקטיביים הכרוכים בכך וזו הסיבה שעד היום הם טרם הסתיימו...". במכתב מיום 23.8.2004 (המופיע כנספח יד 1 לתשובת המשיבים) שנשלח לב"כ המשיבים נאמר כי "...החלקה נרכשה ו..מתנהלים לגביה הליכי רישום ראשון" וכן כי "התיק ממתין לדיון בפני הוועדה לרישום ראשון".

התכתבויות בין הצדדים המשיכו גם בשנים 2005-2006 (צורפו כנספחים טו, כ, כא לתשובת המשיבים). ב"כ המשיבים ביקש לדעת מה עלה בגורל "הליכי הרישום" מאז המכתב מ-23.8.04 ונענה על ידי ב"כ המבקש ביום 15.3.06 כי הוא מבקש להסביר לו את מצב הדברים לאור החוק החל באיו"ש וכן "ברור שכאשר הליכי הרישום יסתיימו... יקבלו מרשיך מסמך וכו'".

בנוסף צורפו תכתובות של ב"כ המשיבים בשנים 2005-2006 לבין המינהל האזרחי אזור יו"ש, קצין מטה רישום מקרקעין. (נספחים טז - יט לתשובת המשיבים).

חליפת המכתבים האחרונה התקיימה בשנת 2008 כשהמכתב האחרון שנשלח על ידי ב"כ המשיבים נשלח במאי 2008. ( נספחים כב, נספח כה לתגובת המשיבים).