אדיב ואח' נ' אריאלי

פסק דין

בפניי תביעה שאותה הגישו התובעים נגד הנתבע ביום 28/02/13, על סך 4,850 בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעים כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 19/11/12 ברחוב ז'בוטינסקי, בכיוון הנסיעה שמפתח-תקווה לבני-ברק.

בתאונה מעורבים 2 רכבים:

רכב התובעים – רכב פרטי מתוצרת פולקסוואגן (להלן: "הפרטית").

רכב הנתבע – רכב מסחרי מתוצרת מזדה (להלן: "המסחרית").

בכתב התביעה נטען כי בעת עמידה ברמזור אדום, בנתיב נסיעה ישר, סטתה המסחרית מהנתיב הימני אל הנתיב השמאלי, במטרה לפנות שמאלה, ופגע בצידה השמאלי אחורי של הפרטית. נהג המסחרית סימן לנהגת הפרטית שיעצרו אחרי הפניה, אך כשהתחלף אור הרמזור לירוק, נמלט נהג המסחרית ממקום התאונה. משכך, רשמה נהגת הפרטית את מספר הרכב ואיתרה את כתובתו של בעל הרכב באמצעות המשטרה.

בכתב ההגנה נטען כי הנתבע לא מכיר את המקרה, לא היה נוכח במקום התאונה בזמן התאונה ושנפלה טעות בזיהוי. כן נטען כי לנתבע לא הייתה כל סיבה לברוח ממקום התאונה, משמבטח את רכבו בנזקי צד ג' ושהתובעים מנסים להטעות את בית המשפט.

ביום 26/08/13 נערך דיון בפניי בתביעה. לדיון התייצבו כל הצדדים. בדיון העידו שני התובעים והנתבע.

בתיק זה קיימת מחלוקת קשה בשאלה העובדתית: התובעים טוענים שרכב הנתבע היה מעורב בתאונה מיום 19/11/12, בעוד הנתבע מכחיש כל מעורבות בה.

הראיות שהציגו הצדדים

כתבי הטענות, על נספחיהם.

צילום מסך הטלפון הנייד של תובעת 2, בו רשמה את מספר רכבו של הנתבע מיד לאחר התאונה (מוצג ת/1).

עדויות בעלי הדין בדיון בפניי.

הכרעה

לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים בפניי, אני מוצא לקבל את התביעה.

מצאתי להעדיף את גרסת התובעים על פני גרסת הנתבע, וזאת לאחר ששוכנעתי כי עלה בידי התובעים להטות את מאזן ההסתברויות לטובתם, כלומר להוכיח כי גרסתם, העולה מן העובדות שהוכחו, מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסת הנתבע [ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (לא פורסם, 9.5.11)].מצאתי כי גרסת התובעים, שהתקבלה כאמור כמסתברת יותר, מבססת אחריות בנזיקין של הנתבע בגין התאונה.

אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה:

מצאתי את עדויות התובעים מהימנות ומשכנעות יותר מעדות הנתבע. מאחר שעסקינן בתיק של "מילה כנגד מילה" הנחיתי עצמי ליתן דגש ומשקל מיוחדים למבחני מהימנות העדים שהעידו בפניי, ומסקנתי היא כאמור לעיל.

מצאתי לקבל את גרסת התובעים, לפיה הרכב שפגע בפרטית הוא רכב מסחרי. כאשר העידה תובעת 2 בדיון, לאחר שראתה את הנתבע, אמרה כי אינה זוכרת האם הנתבע הוא זה שנהג ברכב. לעומת זאת, העידה כי לאחר התאונה, זכרה כי הרכב שפגע בה הוא רכב מסחרי בצבע בהיר. מצאתי את עדותה סבירה ומהימנה משנראה כי לא מסרה פרטים לגבי מה שלא ראתה בעיניה בבירור או שאינה זוכרת בבירור.

בעדותו, הנתבע קשר עצמו לתאונה. אמנם תובעת 2, שנהגה בפרטית בזמן התאונה, לא זיהתה (במהלך הדיון בפניי) את הנתבע כמי שנהג ברכב בזמן התאונה (וממה שתיארה התובעת עולה שקשה היה לזכור את מראה שני יושבי המסחרית). הנתבע אמר בעדותו כי לפי תנאי הביטוח, מותר לאחרים לנהוג ברכבו אך אמר גם כי בדרך כלל הוא היחיד שנוהג ברכב. משכך, ההנחה היא שהנתבע הוא שנהג במסחרית בזמן התאונה.