אדז'יאשוילי ואח' נ' גולדמן ואח'

החלטה

בפניי בקשה של המבקש (המערער, להלן: "המבקש") למחיקת ערעור שכנגד על הסף, שהוגש ע"י המשיבים (המערערים שכנגד, להלן: "המשיבים").

הרקע לבקשה

המבקש הגיש ביום 3.1.11 ערעור על פסק דין מיום 26.10.10 של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת א. פריאל) שניתן בתביעה שהגישו המשיבים (בעלי הנכס) כנגד המבקש (דייר מוגן של בית עסק בנכס האמור) לפינויו, בצד עתירה לסעד כספי. בית משפט קמא הורה על פינוי המבקש בתום שנה וחייבו בתשלום כספי.

המבקש ערער על עילות תביעת הפינוי וצו הפינוי שניתן כנגדו.

בעקבות הערעור, הגישו המשיבים ערעור שכנגד, מושא הבקשה דנן.

טענות הצדדים

המבקש טוען כי הודעת ערעורו מתמקדת בכך שלא מתקיימות בעניינו מספר עילות פינוי המנויות בחוק הגנת הדייר, לרבות העילה של אי תשלום דמי שכירות ואי קיום תנאי מתנאי השכירות המעניק לבעל הבית את הזכות לתבוע פינוי, וכן אין לקבוע כי הטריד או הרגיז את שכניו. בנוסף, טוען המבקש כי יש להעניק לו סעד מן הצדק ולבטל את צו הפינוי שניתן כנגדו.

משכך, טוען המבקש כי ייחד את ערעורו לעילות הפינוי וצו הפינוי שניתן כנגדו ואין המשיבים יכולים להעלות במסגרת הערעור שכנגד טענות בגין תביעותיהם הכספיות שנדחו על ידי בית משפט קמא, שכן מדובר בנושאים שאינם נוגעים בערעור העיקרי.

עוד טוען המבקש, כי אילו סברו המשיבים כי שגה בית משפט קמא בעניינים אותם הם מעלים בערעור שכנגד, היה עליהם להעלות עניינים אלה במסגרת כתב ערעור עצמאי.

המשיבים מתנגדים לבקשה למחיקת הערעור שכנגד וטוענים כי גרסת המבקש לפיה על הערעור שכנגד להתייחס רק לאותן קביעות שלגביהן הוגש הערעור העיקרי, משוללת כל יסוד. לטענת המשיבים בערעור בזכות, כבענייננו, הערעור שכנגד אינו מוגבל בנושאיו לנטען בהודעת הערעור אלא לכל הקביעות בפסק הדין אליו מתייחס הערעור העיקרי.

עוד טוענים המשיבים כי די בכך שבין הערעור העיקרי לבין הערעור שכנגד תתקיים זיקה כלשהי ולו מצומצמת בהיקפה.

משכך, טוענים המשיבים כי תביעותיהם בגין אי זכאות המבקש לארכה לפינוי המושכר וכן פסיקת פיצוי או קנס בגין אי פינוי המושכר, וזאת בנוסף לחיובים כספיים נוספים שנובעים מעצם ההתקשרות בין הצדדים, כגון חיוב המשיב בהפרשי דמי השכירות ופיצוי בגין הזנחת המושכר, מקיימים את דרישת הזיקה, וזאת מכיוון שהן הערעור והן הערעור שכנגד על כל הטענות יסודם בסוגית הפינוי ובחוזה השכירות שבין הצדדים, ויש להשקיף עליהם כמכלול אחד.

דיון

הרעיון העומד בבסיס הגשת ערעור שכנגד הוא כי בעל דין אשר השלים עם פסק הדין שניתן נגדו יוכל לחזור ולטעון טענותיו, אפילו חלפה תקופת הערעור, אם יריבו בחר לפתוח את הפרשה בשנית בערעור שהגיש. יחד עם זאת, אין צידוק להרחיב את תחולת הרעיון למקרים שבהם נושאי הערעור והערעור שכנגד שונים זה מזה. ראה לעניין זה בש"א 7182/94 יעל זילברמן נ' שמואל שנפלד (פורסם בנבו) וכן רע"א 3507/03 אורי כץ נ' יניב מידד (פורסם בנבו).

בשאלה מהו "אותו עניין" נפסק כי הזכות לערעור שכנגד אינה מוגבלת לנושאים שהועלו בערעור העיקרי, והמערער שכנגד זכאי לתקוף כל הכרעה הקשורה בנושא הערעור. כלומר, די בזיקה "כלשהי", זיקה מצומצמת ביותר בין הערעור העיקרי לבין הערעור שכנגד.

ראה ע"א 803/89 מדינת ישראל ואח' נ' אוזן, פ"ד מה(5)695 וכן ע"א 5187 ע"א מקסימוב נ' מקסימוב, פ"ד מז(3) 177, ע"א (ת"א) 2372/08 משה ארבוס נ' רבקה שטראוס, (פורסם בנבו). ראה אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי,מהדורה תשיעית, עמ' 629).

כן ר' בש"א 3567/91 ע"א(4446/90) אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' יעל ברנע ואח' (פורסם בנבו), ..."ענייננו שונה בתכלית מהפרשה שהתבררה בתיק בש"א 469/91 הנ"ל (טרם פורסם). שם היתה תביעת נזיקין בה נדונה הן שאלת האחריות והן שאלת גובה הנזק. הנפגע ערער על הפסיקה בעניין גובה הנזק ונפסק שהמזיק (המדינה) רשאי לכוון את הערעור שכנגד לעניין שאלת האחריות. נפסק שם כי שאלת האחריות הינה מרכיב ונדבך אחד מן התביעה כולה ועל כן-

"אם הוגש ערעור בעניין הפיצויים (בלבד) יכול הערעור שכנגד להיות מופנה גם נגד קביעת האשם, למרות שהערעור הראשי לא עורר אף נקודה בסוגיה זו. הטעם לכך הוא שקביעת האשם, המובאת באותו פסק דין היא התשתית של ההכרעה השיפוטית, אשר רק על יסודה ניתן היה לחייב את המשיב (המזיק – ש.צ.) בתשלום פיצויים. לשון אחרת, קביעת האשם והפיצויים הם חלק מאותו עניין"...

עמדה על כך גם כב' השופטת דורנר בר"ע 6947/99 קו-לו בנין ופיתוח ואח' נ' תעשיות קיסריה פולימרים, תקדין עליון כרך 99 (4)241, 1999, בקובעה כדלקמן: