אדום נ' אלקים

החלטה

בפני בקשתו של המבקש, מר אליהו אלקיים, כי אתיר לו להתנגד לתביעה בסכום קצוב שהגישה כנגדו המשיבה, מגן דוד אדום לישראל, בלשכת ההוצאה לפועל ברמלה, בתיק מס' 3404715105.

בכתב התביעה טוענת המשיבה כי היא אגודה המספקת שירותים לציבור וכי הוקמה מכוח חוק מגן דוד אדום, תש"י – 1950 (להלן: "החוק").

לטענתה, סע' 7(א) לחוק קובע כי המשיבה תגבה ממי שקיבל ממנה שירותים, הניתנים לפי חוק זה, או ממבטחו, אגרה בשיעור שיקבעו שר הבריאות ושר האוצר.

ביום 22/9/2003, לטענת המשיבה, קיבל ממנה המבקש שירות, בהתאם לחוק האמור ועם קבלת השירות קיבל לידיו חשבון עם ספח לתשלום, על הסך של 570 ₪.

המשיבה, לטענתה, פנתה למבקש בכתב ובטלפון בדרישה לשלם את החוב, אולם דרישתה לא נענתה.

המשיבה ביקשה לחייב את המבקש בעלות השירות (570 ₪), וכן בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך קבלת השירות ועד ליום הגשת התביעה (252.47 ₪) וכן בצירוף הוצאות משלוח מכתב ההתראה לנתבע ו/או איתורו בסך 240 ₪.

אומר כבר עתה, מבלי להיכנס לדיון בטענות ההגנה של המבקש, כי רכיב אחרון זה של התובענה, נתבע שלא כדין מאת המבקש, בסדר דין מקוצר.

תקנה 202(1)(ב) קובעת את סוג התביעה הרלוונטית לענייננו, שתובע יכול להגישן לפי סדר דין מקוצר, והיא תביעה מכוח חיוב לשלם סכום כסף קצוב שעילתו בהוראה מפורשת של חיקוק.

סע' 7א לחוק אמנם מסמיך את השרים הנזכרים בו לקבוע אגרה בגין שירותים שתספק המשיבה לציבור. דא עקא כי שירותים אלה נזכרים במפורש בתקנות מגן דוד אדום (אגרות הסעת חירום באמבולנס), התשס"ו-2006 ואין בתקנות אלה כל איזכור ל"הוצאות משלוח מכתב התראה" או "איתור" של הנתבע, והמשיבה מעולם לא הוסמכה לגבות אגרה שכזו.

כמו כן, אין כל בסיס בנספחי כתב התביעה לחיובו של המבקש בסכום זה, לא מכוח מסמך שנערך ו/או נעשה בחתימתו ולא מכוח כל מסמך אחר (יש לציין כי במכתב ההתראה ציינה המשיבה "הוצאות גביה" בסכום אחר – של 407 ₪). עוד יש לציין כי ניסיון גבייה זה חותר תחת כוונתו של המחוקק בתיקון 24 לחוק ההוצאה לפועל.

עולה כי המדובר ברכיב שלא ניתן לתובעו בסדר דין מקוצר.

כידוע, ההלכה היא כי בית המשפט או הרשם יכול לעורר מיוזמתו את השאלה האם התובענה כשירה להידון בסדר דין מקוצר (ראה בעניין זה בספרו של ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית – 1995, בעמ' 668). היה מקום, אם כן, למחוק את הכותרת כבר עתה.

ואולם, לאור ההלכה שנקבעה בר"ע 511/85 - משה אריאן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד לט

(3), 727 (1985) לפיה: "אין כל מניעה שתובע המבסס את תביעתו בחלקה על חוב קצוב ובר-דיון בסדר דין מקוצר ובחלקה על חוב לא קצוב יבחר להסתפק בעילה הראשונה ובסעד שבצדה. כך קרה גם בעניננו ואין נפקא מינה אם השופט הוא שיזם את ההפרדה (בהסכמת התובע)", אני מורה למשיבה להודיע בתוך 14 יום האם בוחרת היא למחוק את המילים "בסדר דין מקוצר" מכותרת כתב התביעה או למחוק את הסכום של 240 ₪ מכתב התביעה.

התיק יובא לעיוני ולמתן החלטה בתום המועד האמור.

ניתנה היום, כ"ב כסלו תשע"א, 29 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: