אדוארד נ' טסה

החלטה

בפני התנגדות לביצוע 4 שיקים, בסך כולל של כ-6,000 ₪, ובקשה להארכת מועד להגשתה.

השיקים עצמם משוכים לזמן-פרעון בשנת 1997, הוגשו לביצוע בשנת 2004, וההתנגדות לביצועם הוגשה במרץ 2011. אעיר, כי בכל השיקים נמחק תאריך הפרעון ונכתב תאריך אחר, כשליד התאריך החדש מופיעים ראשי התבות של שם המבקש, "ט.ה.".

המבקש טוען, כי לא קיבל מעולם את האזהרה בדבר פתיחת תיק ההוצאה לפועל, וכי רק מספר חודשים קודם להגשת ההתנגדות נודע לו על התיק, ומאז הוא עושה כמיטב יכולתו להתמודד עם התיק. המבקש טוען לגוף העניין, כי השיקים נגנבו וחתימתו עליהם זויפה. תלונה הוגשה במשטרה בחודש דצמבר 2010. מלכתחילה, היה תצהירו של המבקש לאקוני ביותר.

בתגובה לבקשה להארכת מועד טען המשיב, כי האזהרה הוחזרה על ידי הדואר בציון "לא נדרש", וכי ביולי 2004 היא נמסרה ב"המצאה מלאה" על ידי חוקר. עוד הוא טוען, כי בחודש יוני 2010 פנה ב"כ המבקש אל ב"כ המשיב בהצעת פשרה. לשיטתו, אין מקום להאריך למבקש את המועד להגשת ההתנגדות, בהעדר טעם מיוחד לאיחור. לתגובה זו לא צורף תצהיר מטעם המשיב, ולכן טען המבקש, מנגד, כי יש לדחותה. אעיר, כי לתגובת המשיב גם לא צורף אישור בדבר מסירת האזהרה בשנת 2004, כאמור.

המבקש נחקר על תצהירו בדיון שבפני, והרחיב כדלקמן: נגנב ממנו כחצי פנקס שיקים, לאחר שעשה שימוש בחציו הראשון, ובסך הכל נגנבו כ-12 שיקים. כשגילה ששיקים מוצגים בחשבונו וחוזרים, לא הקדיש לכך זמן שכן היה אז בעיצומו של הליך גירושין קשה. הוא התקשה להסביר את גרסתו, כשעומת עם העובדה שמספרי השיקים הם 64, 65, 83 ו-85, ועל כן אינם יכולים להיות מרצף של כחצי פנקס שנגנב, על פי הנטען.

הצדדים סיכמו טענותיהם, ולא חידשו.

דין הבקשה להידחות. אין בפי המבקש הסבר מניח את הדעת, או אף הסבר כלשהו, לשתיקתו מאז פנייתו בחודש יוני 2010 (שלא הוכחשה) ועד להגשת ההתנגדות, 9 חודשים לאחר מכן. אפילו אם נמנה מהגשת התלונה על השיקים, בחודש דצמבר 2010, חלפו 3 חודשים עד להגשת ההתנגדות. כזכור, נדרש טעם מיוחד להארכת מועד שנקבע בחיקוק, ובמקרה דנן, אפילו טעם "רגיל" לא הוצע לחלק זה של הארכת המועד הנדרשת.

איני נדרש לטענת המשיב כי האזהרה נמסרה בשנת 2004, זאת בהעדר אישור מסירה המעיד על כך, הגם שיש משקל מסוים לעצם העובדה שבתיק ההוצאה לפועל נרשם כי בוצעה אז מסירה, וקיימת חזקת תקינות המעשה המינהלי שיכולה היתה להוביל למסקנה כי אכן הוצג אז אישור מסירה תקין בפני פקידי ההוצאה לפועל.

גם לגופה, ואפילו הייתי שוקל להאריך את המועד, ולו לפנים משורת הדין, קרסה הגנתו של המבקש, שכן טענת הזיוף שלו נשענת על גרסתו המלאה הכוללת גניבת חצי פנקס. בעניין זה היה המבקש מדויק מאד בחקירתו ("לא יותר מ-13" שיקים, לשיטתו; שורה 19 לעמוד 1 לפרוטוקול). דא עקא, שהשיקים שהוגשו לביצוע מתפרסים על פני רצף של 23 שיקים (מ-64 ועד 85), ומן הסתם, כפי שמלמד ניסיון החיים, נלקחו מ-2 פנקסים שונים (51 עד 75, ו-76 עד 00; או 61 עד 80 ו-81 עד 00, אם מדובר בפנקסים בני 20 שיקים).

התוצאה היא, שהבקשה להארכת מועד נדחית בזה, ובהתאם נמחקת ההתנגדות מחמת האיחור בהגשתה. חרף האמור, בחרתי שלא לחייב את המבקש בהוצאות המשיב, בשים לב לכך שלכאורה, ועל פי מעט החומר שבפני, שקט המשיב על שמריו בניהול תיק ההוצאה לפועל משך שנים ארוכות, זאת לאחר שהגיש את השיקים לביצוע סמוך לתום תקופת ההתיישנות. חוב של 6,000 ₪ תפח, איפוא, לכדי למעלה מ-30,000 ₪ בעת הגשת ההתנגדות, ודי בכך.

הליכי ההוצאה לפועל, ככל שעוכבו עקב הגשת ההתנגדות, יחודשו. הערבון שהפקיד המבקש יחולט לטובת המשיב וייזקף על חשבון החוב הפסוק.

ניתנה היום, י"ד תמוז תשע"ב, 04 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: