אדד נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

התובעת תובעת מן הנתבעת סך של 70,000 ₪ וזאת בשל כך שלטענתה הנתבעת התעמרה בה ולא שילמה לה את דמי הלידה המגיעים לה. לטענת התובעת היתה מחלוקת בינה לבין הנתבעת באשר לזכאות לדמי לידה ובגין כך הגישה התובעת תביעה לביה"ד לעבודה אשר פסק ביום 2.5.05 כי על הנתבעת לשלם לתובעת את דמי הלידה. לטענת התובעת, למרות פסה"ד הנ"ל שחייב כאמור בתשלום דמי הלידה ובהוצאות, לא שילמה הנתבעת את דמי הלידה והם שולמו רק אחרי שמספר פניות של התובעת, באמצעות בא כוחה לנתבעת לא הואילו, והתובעת אולצה לפנות לנציבות תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה. לא זו בלבד, אלא שאף לאחר פניה ראשונה לנציבות לא שולם סכום החיוב לפי פסק הדין, שכן הנתבעת טענה שעליה לשלם פחות ממה שסברה התובעת שעליה לקבל. רק אחרי פניה נוספת לנציבות תלונות הציבור שולמו דמי הלידה. בפועל הם שולמו רק לאחר כ- 3 שנים ממתן פסה"ד כאשר הילד שבגינו נתבעו דמי הלידה, היה כבר בן 7.5 שנים. גם כאשר שולמו דמי הלידה סירבה הנתבעת לשלם את ההצמדה והריבית על התשלום. המדובר, לטענת התובעת בדמי לידה שסכומם 3,463 ₪ ועם הפרשי ההצמדה והריבית היו אמורים להיות 4,934 ₪ ואולם כאמור הנתבעת שילמה רק 3,463 ₪.

התובעת תובעת איפוא בגין ההתעמרות בה סך של 30,000 ₪ וכן פיצוי בגין אבדן זמנו של בעלה -עו"ד אדד- אשר פעל מטעמה לקבלת זכויותיה בסך של 40,000 ₪ לפי 100 שעות כפול 400 ₪ לשעה וכן הוצאות וזמן של התובעת עצמה לפי 100 שעות כפול 30 ₪ לשעה.

לצרכי אגרה הועמד סכום התביעה על 70,000 ₪.

הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי העובדה שניתן פס"ד ביום 2.5.05 המחייב את הנתבעת בתשלום דמי לידה והעובדה שבפועל דמי הלידה שולמו כעבור למעלה מ- 3 שנים אינה שנויה במחלוקת. ואולם, לטענת הנתבעת, לא מדובר בהתעמרות אלא בסיבות מוצדקות שהביאו אותה לא לשלם. לטענת הנתבעת פסה"ד קבע כי התובעת עבדה 5 חודשים ולכן מגיעים לה דמי לידה ואולם תנאי ההכשרה לקבלת דמי לידה, לפי הוראות החוק, דורשים 10 חודשי עבודה מתוך 14 שקדמו ללידה או 6 ח' מתוך 14 כדי לקבל חלק מדמי הלידה. לפיכך ביקשה הנתבעת, מבעלה של התובעת, להמציא אישורים על עמידה בתנאי ההכשרה. מאוחר יותר לאחר קבלת תגובת נציבות תלונות הציבור אצל מבקר המדינה שולמו דמי לידה בגין עבודה אחת מתוך שניים שלגביה התנהל ההליך בבית הדין לעבודה, ולאחר שנציבות התלונות פנתה שוב אושר תשלום גם בגין העבודה השניה. בסה"כ שולם לנתבעת סך של 1,874 ₪ ביום 18.1.07 וסך של 1,584 ₪ ביום 10.4.08. לטענת הנתבעת, אף שעמדתה לא התקבלה ע"י נציבות התלונות, מדובר בהתנהלות תקינה מבחינה ציבורית ומשפטית. אף אם לא תתקבל טענה זו, מדובר בהתנהגות בתום לב ובשל טענות משפטיות ובכל מקרה אין מדובר בהתעמרות. הנתבעת הסכימה לשלם הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסה"ד אך לפני כן לא חל חוק פסיקת ריבית והצמדה אלא יש מנגנון הצמדה מיוחד בסעיף 297 א (ב) לחוק הביטוח הלאומי. הנתבעת הכחישה את הנזקים הנטענים.

כיוון שלמעשה לא היתה מחלוקת עובדתית בין הצדדים אלא מחלוקת משפטית הוסכם כי יוגשו סיכומים וכך נעשה.

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה כי מחד, התנהלות הנתבעת לא היתה כדין, כפי שאף מצאה נציבות תלונות הציבור אצל מבקר המדינה. מאידך, לא ניתן לטעון שמדובר בהתעמרות מכוונת שכן הנתבעת סברה כי ישנם נימוקים משפטיים שאינם מאפשרים לה לבצע את התשלום.

מקריאת פסה"ד של בית הדין האזורי לעבודה נראה כי ההבנה של הנתבעת את פסה"ד אין בה ממש. הפיסקה הראשונה של פסה"ד הינה:

1. "לפנינו תביעה להכיר בתקופת עבודה של התובעת מחודש 9/00 ועד חודש 12/00 אצל דודתו של בעלה, ובעקבות זאת לקבוע כי הוא (הטענות במקור ג.א) זכאית לקבל דמי לידה כמי שצברה תקופת עבודה המזכה בדמי לידה"

(ההדגשה שלי ג.א.)

הפיסקה האחרונה היא "לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת". היינו ברור כי פסיקת בית הדין לעבודה קבעה גם זכאות לדמי לידה ולא רק תקופת עבודה. לא זו בלבד, אלא שכאשר התיק הועבר לקביעה בבית הדין לעבודה ניתנה החלטה בזו הלשון:

"התיק יועבר להוכחות בשאלת זכאותה של התובעת לדמי לידה בעקבות הלידה בינואר 2001 " (ההדגשה שלי ג.א.). היינו, היה אמור להיות ברור לצדדים שקבלת התביעה משמעותה גם חוב כספי של דמי לידה. מאידך, אין להתעלם מטענות הנתבעת לפיהן היא סברה שמבחינה משפטית אין לה יכולת לשלם את דמי הלידה בשל אי צבירת וותק מספיק המזכה בתשלום. הבנה זו לא היתה נכונה ולא היה לה מקום לפי קביעת בית המשפט ולפי השאלות שהועמדו במחלוקת ואולם בשל כך שמדובר באי הבנה, אינני סבור שיש לייחס לנתבעת כוונות התעמרות בתובעת.

בהתחשב בכל האמור, יש מקום לקבוע לתובעת פיצוי בשל ההתנהלות הרשלנית של הנתבעת בכל הקשור לביצוע תשלום דמי הלידה, אך בוודאי שהפיצוי צריך להיות נמוך משמעותית מהסכום הנתבע. יש לציין גם כי לפי החומר שצורף לכתב התביעה, לא נראה שהושקעו או שהיה צריך להשקיע שעות עבודה כה רבות של עו"ד ושל התובעת עצמה כפי שנטענו בכתב התביעה. לאור כל האמור אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת בנוסף לסכום דמי הפגיעה שכבר שולמו לה, סך נוסף של 5,000 ₪ וכן את הוצאות האגרה וכן שכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ז' סיון תשע"א, 09 יוני 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: