אגרייב נ' מזרחי

פסק דין

עסקינן בתביעה כספית ע"ס של 3,308 ₪ שהגיש התובע בגין נזקים שנגרמו לרכבו בתאונת דרכים מיום 12.12.2012.

בעת התאונה נהג התובע ברכב מסוג קיה מ. רישוי 55-002-67 (להלן: "הרכב") ומנגד נהג מר עומר פאר ברכב הנתבע מסוג מאזדה מ. רישוי 69-382-50 (להלן: "הנהג ברכב הנתבע").

אין מחלוקת בין הצדדים כי התאונה אירעה בכניסה לכיכר תנועה. התובע היה בנתיב הימני בכניסה לכיכר והנתבע היה בנתיב השמאלי.

התובע טען כי התאונה אירעה לאחר שרכב הנתבע סטה מנתיב נסיעתו ופגע בחלקו השמאלי של הרכב. הנתבע הכחיש את האחריות לאירוע וטען כי התאונה נגרמה עקב רשלנותו של התובע שפגע ברכבו בחלקו האחורי ובכנף הימנית.

בדיון שמעתי את שני הנהגים אשר העידו, כל אחד לגרסתו, על אופן אירוע התאונה. הצדדים הגישו תמונות צבעוניות לגבי הנזקים שנגרמו לרכביהם, כתוצאה מהתאונה.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עיינתי במסמכים שהוגשו לתיק ובחנתי היטב את תמונות הרכבים לאחר התאונה, מצאתי לדחות את התביעה מחוסר עמידה בנטל.

כאמור אין מחלוקת כי התאונה אירעה בכניסה לכיכר, כאשר התובע טען והעיד בביהמ"ש כי הנתבע סטה לעבר נתיב נסיעתו, בעוד שהנתבע טען כי התובע הוא זה שסטה לנתיב נסיעתו ופגע ברכב. גרסאותיהם של שני הצדדים לא נסתרו ומנגד לא נתמכה אף אחת מהן בעדות חיצונית כלשהי.

מוקד הנזק ברכב התובע יכול להתאים לשתי הגרסאות ואינו מסייע לאשש גרסה זו או אחרת. כך גם מוקד הנזק ברכבו של הנתבע.

למעשה, בפניי שתי גרסאות מנוגדות ולא מצאתי הצדקה לבכר את גרסתו של התובע על פני גרסתו של הנתבע וודאי לא במידה הנדרשת כדי לקבל את התביעה על בסיס עדות יחידה של בעל דין.

כידוע, המוציא מחברו עליו הראיה, ומכאן שעל התובע להוכיח את תביעתו, כאשר הוא זה שנושא בנטל השכנוע לגבי יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה. משמעות הדבר הינה, איפוא, כי אם בסופו של יום כפות המאזניים הינן מעויינות בפני בית המשפט, התוצאה תהא לרעתו של מי שנושא בנטל השכנוע. בנסיבות העניין, ומאחר ולא מצאתי, כאמור, להעדיף את גרסתו של התובע, אני מורה על דחיית התביעה.

הואיל והתביעה נדחתה מחוסר עמידה בנטל, איני עושה צו להוצאות.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה שבט תשע"ד, 26 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.