פסק דין
התובענה שבפני, תובענת התובע לפיצויו בשל נזקים נטענים אשר נגרמו לתובע, לכאורה, כתוצאה מפעולות התקנה רשלנית של חיווט התקשורת בדירת מגוריו.
טענות התובע
על פי המתואר בכתב התביעה, ביום 28.10.2012, בוצעה התקנת חיווט לצורך צפייה בשירותי תוכן מטעם הנתבעת, בדירתו של התובע, התקנה אשר הוזמנה אצל הנתבעת לבקשתו של התובע. התובע מציין, כי מדובר בדירת מגורים חדשה אליה עבר באותה העת ממש, ובמסגרת ההתקנה נקדח נקב המוביל מסלון דירת המגורים לחדר השינה של התובע, נקב בו הועבר החיווט כאמור.
בחלוף מספר ימים, בליל יום 8.11.2012, התעורר התובע וגילה כי דירתו מגוריו מוצפת מים, ונתברר כי התקנת החיווט על ידי טכנאי מטעם הנתבעת, בוצעה תוך מעבר וקידוח במרזב פנימי המצוי בבניין, דבר אשר הביא להולכת מי הגשמים, דרך המרזב והנקבים אשר נקדחו בו, למרכז דירת מגוריו של התובע.
הנתבע מציין כי פנה לנתבעת על מנת שהבעיה תטופל, וביום 11.11.2012 הגיע אותו טכנאי אשר ביצע את ההתקנה הראשונית, שינה את מיקום העברת החיווט וסתם את שני הנקבים אשר נקדחו בשני צידי המרזב.
התובע מלין על הטרחה, עגמת הנפש, והסבל אשר עבר (יצוין כי בכתב התביעה מפורט כי "חנוכת הבית" אשר תוכננה לסוף השבוע של 9.11.2012 בוטלה בשל אותה הצפה), כמו גם על היעדר לקיחת האחריות וחששו כי הנזק תוקן בצורה לקויה ועלול להתרחש בשנית. בגין כל אלו, טוען התובע כי הינו זכאי לפיצוי בסך 33,000 ₪.
טענות הנתבעת
הנתבעת טענה כי התובענה הינה מנופחת, מוגזמת ונטולת פרופורציות; הנתבעת טענה כי מיד שלאחר שנתגלה כי ישנה דליפת מים לדירה מתוך המרזב, נשלח טכנאי מטעמה לתקן את הטעון תיקון, ויש לזכור כי הליקוי היה 2 נקבים בקוטר של פחות מ- 1 ס"מ, אשר נסתמו ונאטמו מיד לאחר פניית התובע.
מוסיפה הנתבעת וטוענת כי על פי הרישום על גבי אישור ההתקנה, הקידוח בקיר הסלון בוצע בהתאם להוראות התובע, ועל פי דרישתו, כך שאין לתובע זכאות לפיצוי כאשר הטכנאי פועל על פי הנחיותיו, וכאשר התברר שישנו ליקוי, הליקוי תוקן במהירות.
הנתבעת מרחיבה ומציינת, כי לגישתה היעדר פירוט הנזקים, מלמד על היותה מנופחת ומופרזת במידה ניכרת, וסבורה היא היעדר הפירוט והסכום הגבוה, מצדיקים את דחיית התובענה.
דיון והכרעה.
בשאלה האם השירות אשר הוענק לתובע היה רשלני, סבורני כי אין ברור מכך שאכן אלו הינם פני הדברים. טכנאי מטעם התובעת ביצע קדיחה של מרזב המיועד להעברת מי גשמים. גם אם עשה זאת בהתאם להנחיות התובע, וגם אם לא היה מודע לכך כי מדובר במרזב פנימי אשר דרכו עובר החיווט, הרי שאין חולק שלנתבעת ישנה חובת זהירות המוטלת עליה, שלא להתקין באמצעות נציגיה את הציוד או החיווט, באופן אשר מזיק לנכס. ובמסגרת זאת, על הנתבעת מוטלת החובה לוודא כי טכנאי השירות המגיעים לבית הלקוח, יהיו בעלי המיומנות המקצועית הנדרשת בקשר זה.
מטכנאי העוסק בהתקנת חיווט, מצווה הבנה בסיסית בתחום הבניה, שכן לחיווט המותקן ישנה השפעה והשלכה במקרים רבים על השימוש בנכס הבנוי – ומצופה מטכנאי התקנה, שיהא מודע למקרים בעייתיים, אשר בהקשר אליהם מוצדק לערוך בדיקה ולוודא – כמיטב יכולתו המקצועית, שלא לפגוע במקום ההתקנה. העברת חיווט טלוויזיה דרך המרזב, כמוהו כפגיעה בצנרת או פגיעה בחיווט חשמל המותקן בקיר, ומדובר במקרים אשר יכולים להתרחש באופן תדיר, ככל שהבנתו של הטכנאי אינה מספקת בנסיבות העניין.
הטכנאי, מר סוויסה העיד באולם ביהמ"ש, הסביר כי הינו טכנאי מחשבים, וניכר היה כי הבנתו בתחום הבנייה הינה לקויה: הטכנאי העיד כי לא הרגיש שהוא עובר דרך מרזב, הוא לא הבין כי מדובר במרזב העובר בחלל נסתר במבנה, הוא הסביר כי אטם את הנקבים אולם לא ידע לספר באיזה חומר עשה שימוש בעת איטום הנקבים, וגם כאשר נתבקש לתאר את העבודה הנדרשת לכיסוי הנקב האטום, תיאר זאת בצורה לקויה (והתבלבל באחד המקרים בין גבס לטיח). אציין כי הטכנאי אף ציין כי הגם שמדובר במרזב שרוחבו כ- 30 ס"מ, בעת הקידוח הוא כלל לא הבין כי מדובר בקידוח בחלל המרזב.
לגישתי, מחובתה של הנתבעת, כאשר הינה שולחת נציג שירות טכני, המתעתד לקדוח בקירות הדירה, ולבצע פעולות בעלות אופי טכני, מן הראוי שיעבור את ההדרכה הראויה והנדרשת בהקשר זה, על מנת שלא יסב לדירת המגורים נזק – נזק אשר לעיתים יכול לעלות על התועלת שבביצוע פעולת ההתקנה.
העובדה כי הטכנאי מטעם התובעת לא היה בעל המיומנות הנדרשת בנושא בינוי, מלמדת על כי חובת הזהירות המוטלת על הנתבעת (חובת הזהירות המחייבת מתן שירות שאינו מוענק בצורה רשלנית או לקויה), הופרה במקרה זה. חזקה כי טכנאי בעל מיומנות היה מבין כי הקידוח מתבצע דרך מרזב הדירה, בין בשל אורך הקדח או גודל המקדח בו נעשה שימוש, היה יודע כי העברת חיווט דרך מרזב הינה לקויה ולא נכונה, ואף היה מבין כי מדובר במרזב, גם אם הדבר לא היה נאמר לו.
לפיכך הופרה חובת הזהירות, בעת משלוח טכנאי שאינו בעל המיומנות הראויה בתחום הבינוי, והתובע זכאי לקבל פיצוי בעד נזקו. אציין כי מידת המיומנות הנדרשת בהקשר זה, אינה ניכרת, ואולם אפילו הרף המינימלי ההכרחי בהקשר זה (כגון – ידיעת סוג החומר אשר שימש לאיטום) לא נענה.
בכל הנוגע לשאלת הנזק, לא יכולתי שלא לקבל את מרבית טיעוניה של הנתבעת, בהקשר להיקף הנזק הנטען. התובע לא פירט את נזקיו במידת הפירוט הנדרשת והמחויבת, אלא בחר סכום שהינו שרירותי, וקרוב לגבול סמכות בית המשפט לתביעות קטנות.
הפיצוי בגין עגמת הנפש אמור להיות בעל פרופורציה סבירה לנזק אשר נגרם בסופו של דבר, ולא יכולתי שלא לומר, כי לא התרשמתי שלתובע נגרם הנזק אליו הוא מכוון, ואפילו לא למקצתו.