אגבאריה נ' עיריית חדרה

החלטה

בפניי בקשה לביטול שלושה דו"חות חניה: דו"ח מס' 19534478 מיום 8.9.11, דו"ח מס' 21248976 מיום 27.11.11 ודו"ח מס' 21331079 מיום 22.1.12 (להלן: "הדו"חות") שניתנו למבקש בתחום שיפוטה של המשיבה.

טענות הצדדים

המבקש טוען כי מעולם לא קיבל הדו"חות ואך ביום 31.12.13 נודע לו לראשונה אודות דו"ח 19534478, עת הגיעו לביתו מעקלים ומסרו לו כתב הרשאה לתפיסת מטלטלין הנושא תאריך 11.9.13.

כשפנה לחברת הגביה, קיבל ממנה פירוט אודות הדו"חות שניתנו לומבקש בתחום שיפוטה של המשיבה וכך למד אודות הדו"חות 21248976 ו- 21331079, לראשונה ביום 15.1.14.

כעולה מהבקשה ומהמסמכים שצורפו לה, המבקש אינו כופר בביצוע עבירות החניה, אולם טוען כי אלה התיישנו ועל כן יש להורות על ביטול הדו"חות אשר ניתנו בגינן.

לטענת המבקש מיד כשנמסרה לו דרישת התשלום פנה ביום 1.1.14 לחברת הגביה שפועלת בשם המשיבה אך עד להגשת הבקשה - ביום 16.1.14 - לא זכה למענה.

לטענת המשיבה יש לראות את המבקש כאילו הורשע ונגזר עליו הקנס, מאחר וחלפו המועדים הקצובים בחוק להגשת בקשה להישפט והמבקש לא העלה כל טעם לאיחור בהגשת בקשתו.

עוד טוענת המשיבה כי הודעות תשלום הקנס נשלחו למבקש בדואר רשום במועדים הקצובים בחוק לכתובתו הרשומה במשרד הרישוי וכי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר ללא כל הסבר לשיהוי.

כן טוענת המשיבה כי אין בנסיבות המקרה משום נסיבות חריגות המצדיקות קיום דיון במעמד הצדדים ויש לדחות את הבקשה.

דיון

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה סבורה אני כי דין הבקשה להידחות ואנמק.

עבירות חניה כגון אלה מושא הבקשה דנן הן עבירות קנס מסוג ברירת משפט שחלות עליהן הוראות סעיפים 228-230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ"). הליך של ברירת משפט נפתח בהמצאה כדין של הודעת תשלום קנס המפרטת, בין היתר, את העבירה ואת שיעור הקנס שנקבע לה.

תקנה 41(א) לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד - 1974 (להלן: "התקנות") קובעת כי בעבירות קנס של העמדת רכב במקום שהעמדתו אסורה לפי חיקוק, מותר להצמיד לרכב הודעה על מעשה העבירה.

תקנה 41(ב) לתקנות קובעת: "לא שולם הקנס במועד שנקבע בהודעה שהוצמדה לרכב ולא ביקש בעל הרכב להישפט תוך אותו מועד, תומצא לבעל הרכב הרשום ברשות הרישוי הודעת תשלום קנס חדשה".

תקנה 44 א לתקנות קובעת חזקת מסירה וזו לשונה:

"44א.בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט, לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן".

ברע"א 5255/11 עיריית הרצליה נ' אברהם חנוך כרם (11.6.13) עמד בית המשפט העליון על הטעם העומד בבסיס חזקת המסירה בדואר בקבעו:

"בבסיס חזקת המסירה בדואר עומד טעם כפול: האחד עניינו בחובה החוקית של כל תושב לעדכן את מרשם האוכלוסין על כל שינוי במענו...הטעם השני טמון בניסיון החיים והשכל הישר המלמדים כי מסמך שנשלח בדואר מגיע ליעדו ברוב המכריע של המקרים...עוד מלמד הניסיון כי מקום שההודעה לא נדרשה במען שאליו נשלחה, ברגיל נעוץ הטעם לכך בנמען...זוהי קביעה נורמטיבית הזוקפת לחובת הנמען אי-קיום חובות המוטלות עליו מכוח הדין לעדכן כתובת ולדרוש דואר רשום ששלחה אליו רשות מוסמכת. אפשרות נוספת היא שאירעה תקלה כלשהי שגרמה לכך שהנמען לא קיבל את ההודעה מטעמים שאינם קשורים בו. במצבים כאלה – שהם בגדר החריג ויוצא הדופן – תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי מאפשרת לנמען לנסות לסתור החזקה...".

בענייננו, המשיבה המציאה אישורי משלוח דבר דואר רשום ומסמך המאשר כי דבר הדואר נמסר למבקש, תוך שנה מיום רישום כל אחד מהדו"חות, כנדרש בסעיף 225א לחסד"פ.