אגבאריה נ' ברנר שמעון

פסק דין

זוהי תביעה לפיצוי התובע בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, בשל משאבה שרכש מהנתבע.

התובע טוען בכתב התביעה, כי רכש מהנתבע ביום 24.10.10, משאבת מים, והנתבע הבטיח לו אחריות לשנה. התובע הביא בעל מקצוע אחר שהתקין את המכונה בבית שבבעלותו. לאחר מס' ימים דיירי הבית הודיעו לו שהמכונה לא מפסיקה לעבוד, למרות שכאשר היא תקינה היא אמורה לעבוד בהפסקות מדי פעם.

התובע פנה לנתבע, טלפונית, והנתבע הבטיח לו לשוחח עם חברת שטל, על מנת שיישלח אותה לתיקון. לטענתו הבטיח לתובע מכונה חילופית עד שתתוקן המכונה המקולקלת. לטענתו המתין לתשובה עד שביום 27.12.10 הפסיקה המכונה לעבוד. באותו יום לקח את המכונה לנתבע וביקש מכונה חילופית אולם הנתבע סירב.

התובע מבקש החזר מלא של מחיר המשאבה בסך 2,174 ₪, הפסד יום עבודה ע"ס 3,000 ₪, השכרת משאבה חילופית ע"ס 1,500 ₪, הוצאות משפט 5,000 ₪, עוגמת נפש 10,000 ₪.

הנתבע טען, בכתב ההגנה, כי בעת קניית המשאבה מסר לתובע תעודת אחריות לחצי שנה. בעת רכישת המשאבה הוסבר לו שהוא חייב לקנות מפסק הגנה, לפי הוראות היצרן, אך התובע סירב וטען כי המדובר בחלק יקר. לאחר זמן התקשר וטען שהמשאבה אינה תקינה. הנתבע הסכים ליצור קשר עם שטל, לבדוק אפשרות של מתן משאבה חילופית. שטל סירב וביקש שהתובע יביא לעסק את המשאבה לצורך תיקון. הדבר הוסבר לתובע, ולאחר 3 שבועות בא לעסק, בצעקות וקללות, וטען שאין הוא מעוניין במשאבה.

ביום 27.12.10, הביא התובע את המשאבה לתיקון, חברת שטל לקחה את המשאבה ביום 2.1.11, והיא הוחזרה מתוקנת ביום 9.1.11. התובע סירב לקבלה.

לכתב ההגנה צורפה תעודת אחריות מטעם חב' שטל הנדסה בע"מ, ממנה עולה כי היא אחראית לתיקונים במשך 6 חודשים מיום הספקת המכונה. כן צורף מסמך מאותה חברה המציין כי המשאבה נשוא התביעה הגיעה למחלקת השירות של החברה בתאריך 2.1.11, תוך תקופת האחריות, המשאבה נבדקה ונמצא כי הסטטור של המשאבה השתחרר והדבר פגע בתפקודה. המשאבה תוקנה במסגרת האחריות וללא חיוב, ונשלחה בתאריך 9.1.11 משטל לבית המסחר של הנתבע במסגרת החלוקה השוטפת של החברה. בין התאריכים 2.1.11 עד 7.1.11 הייתה החברה סגורה לרגל ספירת מלאי שנתי. אין בתעודת האחריות כל הבטחה או מחויבות לספק ללקוח מכונה חלופית בעת ביצוע תיקון ואחריות ואין בתעודת האחריות כל הבטחה או מחויבות להחליף את המכונה במכונה אחרת במקומה.

התובע העיד בפניי וכן העיד בנו של הנתבע, שייצג אותו גם באישורי לאור המסמכים הרפואיים (נ/1, נ/2 ונ/3).

אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע לא שב לקחת את המשאבה המתוקנת, והיא מוטלת כאבן שאין לה הופכין בעסקו של הנתבע.

הגם שבמסגרת דיון בתביעות קטנות אינני כבולה בדיני הראיות מצאתי כי בכל הנוגע לעובדות הרלבנטיות, עדותו של בן הנתבע הייתה עדות קבילה.

נוסף על כך, המסמכים מדברים בעד עצמם. עולה בבירור מהמסמך שהוגש במצורף לכתב ההגנה, כי אין יריבות כלל בין התובע לבין הנתבע. בנו של הנתבע העיד כי אביו הוא רק סוכן של חב' שטל, ואין מחלוקת בין הצדדים כי אביו הוא שמכר לתובע את המשאבה. הואיל וגם תעודת האחריות היא של חב' שטל, לא ברור מה עילת התביעה של התובע כנגד הנתבע.

לחילופין, לא הוכח גם מה הסיבה לתקלה שהתגלתה במשאבה. הואיל והתובע העיד כי בעל מקצוע, שהוא בחר בו התקין את המשאבה, מי תוקע לכפנו כי התקלה לא נבעה מהתקנה לא נכונה. בין היתר, התובע מתייחס לעיכוב, שלטענתו גרם הנתבע. בעניין זה אמר:

"הנתבע אמר שצריך לשלוח את המכונה למרכז. הוא אמר שיתקשר לחברה והוא יביא לי משאבה משומשת שאשים אותה בינתיים במקום המכונה ונשלח לתיקון וחזרה. אמר לי שברגע שתהא לו תשובה הוא יחזור אלי...". לא ברור מגרסתו הוא איזה תשובה היה הנתבע צריך להחזיר לו. אין כל הוכחה שהתובע מסר את המשאבה לתיקון כפי שנדרש לפני 27.12.10. נהפוך הוא. המסמך שהתובע עצמו צרף לכתב התביעה מציין כי הנתבע קיבל את המשאבה ביום 27.12.10. הדבר מחזק את גרסת הנתבע בעניין זה. החזרת המשאבה, כמפורט במסמך מיום 12.1.11, מטעם שטל הנדסה בע"מ, ביום 2.1.11, הוא פרק זמן סביר בכל הנוגע לחובת הנתבע כסוכן להעביר את המשאבה לתיקון. פרק הזמן שהמשאבה הייתה בתיקון, אצל חב' שטל, איננה באחריות הנתבע אלא באחריות חב' שטל.

על התובע מוטלת חובה לאפשר הן לנתבע והן לחב' שטל הזדמנות לתקן את המכונה, ולאור העובדה שאני מקבלת את טענת הנתבע כי התובע הביא את המשאבה ביום 27.12.10, העובדה שסירב ביום 9.1.11 לקחת את המשאבה, שגם עליה אין עוררין, מעידה על כך כי לא נתן הזדמנות מספקת, הן לנתבע והן לחב' שטל, לתקן את המשאבה. בכך לא פעל להקטנת הנזק בצורה סבירה.

לחילופין, לבד משווי המשאבה, המוכח מנ/4, לא הביא התובע כל ראיה לסכומים המפורטים בסע' 21, 22 ו-23 לכתב התביעה. התובע הוא עו"ד, ואם הוא עצמאי היה עליו להמציא מסמך לפחות מרואה החשבון שלו לרווח שלו ביום עבודה, או משומת מס הכנסה רלבנטית לתקופה הנטענת. לא הוכח גם שטיפולו בעניין דרש השבתה של יום עבודה מלא. באשר לרכיב שעניינו השכרת משאבה חילופית, התובע עצמו ציין כי לא שכר משאבה, כך שאין המדובר בחיסרון כיס, ונוסף על כך אין הוכחה לעלות השכרת משאבה חילופית. הסכומים הנתבעים בגין אגרת בימ"ש, עוגמת נפש והוצאות שכר טרחה, מופרך ומוגזם.

התביעה נדחית הן מחמת העדר יריבות והן לגופו של עניין בכל הנוגע לאחריות הנתבע, אם בכלל, ולחילופי חילופין בשל אי הוכחת כל רכיבי הנזק שנתבעו.

התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך 500 ₪. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, א' אייר תשע"א, 05 מאי 2011, בהעדר הצדדים.