אגבאריה נ' אגבאריה

החלטה

לפניי בקשה לביטול פס"ד שניתן כאן בהעדר התייצבות מטעם המבקשים בשני התיקים שבכותרת. ראו להקדים ולהבהיר כי בתיק האחד מהווה המבקש 1 תובע (להלן: התיק הראשון), והנתבעת 2 אמורה היתה לשמש כעדה מטעמו, בכל הנוגע לנסיבות ארוע התאונה, שכן היתה הנהגת ברכבו במועד הרלוונטי, ואילו בתיק האחר היתה המבקשת 2 -הנתבעת, והמשיב – התובע (להלן: התיק השני).

כאמור בפסה"ד אשר אותו מבקשים המבקשים לבטל הזמנה לדיון נמסרה על פי רישומי המחשב אך ורק בתיק הראשון, ואילו בתיק השני לא הופקו הזמנות לדיון. על אף דברים אלו, מצאתי לנכון ליתן פס"ד בשני התיקים במאוחד, הן בשים לב לכך שלבקשת התובע בתיק הראשון ניתנה החלטה המורה על איחוד הדיון בשני התיקים, הן נוכח העובדה שהמבקשת 2 מחויבת היתה להתייצב ולהחקר על גירסתה בנוגע לנסיבות הארוע אף בתיק הראשון, לשם תמיכה בגירסת התובע שם, והן נוכח העובדה שההחלטה המורה על איחוד התיקים, אשר ניתנה לבקשת התובע בתיק הראשון כאמור, היא ההחלטה המורה על זימון כל הצדדים לדיון בשני התיקים במועד בו התקיים הדיון בפועל.

לשיטת המבקשים הזמנה לדיון כלל לא התקבלה בידיהם, באיזה מן התיקים, ועל כן נמנעה מהם היכולת להתייצב לדיון ולהשמיע טענותיהם וגרסאותיהם. לטענתם, ההזמנה לדיון אשר לכאורה נמסרה לידי המבקש 1 על פי רישומי המחשב, נמסרה הלכה למעשה לאחר בעל שם זהה, כפי שמעיד אישור פקיד הדואר אשר צורף לבקשה, ואילו הזמנה למבקשת 2 כלל לא הופקה. במצב דברים זה, לא ידעו המבקשים אודות הדיון ומועדו. לשיטתם, נודע להם אודות פסה"ד אשר ניתן כאן רק ביום 8/7/13, שעה שניגשו אל מזכירות ביהמ"ש לברר מה גורל התובענות.

המשיב הגיב לבקשה וטען כי יש לדחותה על הסף מפאת האיחור בהגשתה. בנוסף טען כי משנחזה מאישור המסירה שבתיק כי הזמנה לדיון נמסרה לידיו של המבקש 1, הרי שבדין ניתן פסה"ד נשוא בקשה זו ואין מקום לבטלו. בנוסף טען המשיב כי הסבירות בטענה שנמסרה ההזמנה לאחר תחת המבקש, בשים לב לכך שמספר תעודת הזהות של המבקש נקוב על גבי אישור המסירה, הוא קלוש, והטענה אינה מתיישבת עם השכל הישר. בנוסף טען המשיב כי העובדה שהמבקש טרחו לפנות למזכירות ביהמ"ש לברר מה עלה בגורל התובענה מלמדת, כשלעצמה, כי התובענה נזנחה הלכה למעשה על ידי המבקש 1, ועל כן אין מקום לבטל את פסה"ד שניתן בעניינהּ.

לאחר ששקלתי את הדברים אני רואה לנכון לדחות את הבקשה מפאת האיחור בהגשתה - איחור שלא נומק, ומשלא הוגשה כל בקשה להארכת המועד להגשת הבקשה עד מועד הגשתה בפועל.

יובהר כי מנין המועדים להגשת בקשה לביטול פסה"ד שניתן כאן נמנית ממועד שקיבלו המבקשים את פסה"ד לידיהם, והתקנה הרלוונטית לענייננו, איננה תקנה 201 לתקסד"א, עליה מסתמך המשיב, כי אם תקנה 12 לתקנות השיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז – 1976, הקובעת כי המועד להגשת הבקשה לביטול פס"ד שניתן במעמד צד אחד הוא בתוך 7 ימים ממועד קבלתה ההחלטה בידי המבקש.

במקרה דנן, כאמור, טענו המבקשים כי נועד להם אודות פסה"ד ואודות הדיון שהתקיים בהעדרם רק ביום 8/7/13. בהתאמה, המועד האחרון להגשת הבקשה לביטול חל ביום 15/7/13, ואילו הבקשה דנן הוגשה רק ביום 23/7/13.

הנה כי כן, איחרו המבקשים בהגשת בקשתם.

מעבר לצורך יצויין כי עיון ברישומי המחשב מלמד כי פסה"ד נשלח אל המבקש 1 באמצעות ביהמ"ש בסמוך לאחר שניתן, וזה נמסר לכאורה – כעולה מאישור המסירה שבתיק - כבר ביום 26/5/13, כך שלכאורה מדובר באיחור ניכר בהרבה מזה שעולה מטענות המבקשים.

כאמור מעלה, בקשה להארכת המועד להגשת הבקשה לא הוגשה, והמבקשים אף לא טרחו לנמק במסגרת בקשתם מדוע איחרו בהגשת הבקשה.

מכל האמור, אני רואה לנכון לדחות את הבקשה ולחייב את המבקשים בהוצאות המשיב, ביחד ולחוד, בסך של 500 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מהיום או יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום בפועל.

המזכירות תעביר ההחלטה לכל הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתנה היום, ט' אלול תשע"ג, 15 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: