אגבאריה ואח' נ' לתכנון ובניה עירון ואח'

פסק דין

1.בפני עתירה להורות למשיבה 1 לבטל את התוכנית המפורטת ענ/מק/1047 (להלן: "התוכנית") ולפרסם את הפקדת התוכנית בהתאם להוראות החוק והתקנות.

2.העותרים תושבי אום אל פחם הם חלק מהבעלים של חלקה 7 גוש 20416 מאדמות אום אל פחם, ביחד עם המשיבה 2 ובעלים נוספים (להלן: "החלקה").

3.העותר 3 טוען בעתירה כי בתחילת שנת 2012 הוא הבחין במודד שהגיע לחלקה וביקש לערוך מדידות. לשאלתו, הסביר לו המודד כי הוא פועל מטעמה של המשיבה 2, כי בידיו תוכנית מאושרת לחלוקת החלקה וכי על פי תוכנית זו החלק המוחזק על ידי העותר 2 נופל בחלקה של המשיבה 2. אציין כי בעתירה נטען כי בעלי החלקה חילקו ביניהם בפועל את החלקה עוד בשנת 1949 וכל צד נוהג מאז בחלקו מנהג בעלים, לרבות עיבוד החלקה וכיוצ"ב.

4. עוד נטען בעתירה כי בבירור שערכו העותרים נודע להם כי קיימת תוכנית ענ/מק/1047 אשר יזמה המשיבה 2 ואושרה על ידי המשיבה 1 ביום 31.1.10.

5.מיד עם היוודע הדבר לעותרים, הם פנו באמצעות בא כוחם ליושב ראש המשיבה 1 בבקשה להורות על ביטול התוכנית, שכן לטענתם, הם מעולם לא קיבלו כל הודעה בנוגע להפקדת התוכנית וזאת בניגוד להוראות הדין. העותרים הדגישו בפני המשיבה 1 כי החלוקה המוצעת בתוכנית סותרת את החלוקה הקיימת בפועל מזה עשרות שנים. במהלך התקופה מאז, התקיימו מספר פגישות בין בא כוח העותרים לבין נציגי המשיבה 1 ולרבות החלפת מסמכים ומכתבים, ואולם פגישות אלה לא נשאו פרי ועל כן הוגשה העתירה שלפנינו.

6.בדיון שהתקיים בפני ביום 30.12.13, הושגה הסכמה בין כל הצדדים כי המשיבה לא מילאה אחר מלוא הוראות החוק בנוגע לפרסום הפקדת התוכנית (עמ' 5 שו' 7 לפרוטוקול). לפיכך, הוסכם כי ההכרעה בעתירה תתייחס אך ורק לטענת המשיבות כי העתירה הוגשה בשיהוי, אשר בעטיו יש לדחותה.

טענות המשיבות

7.המשיבות טוענות כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר ודי בכך על מנת לדחות את העתירה.

לטענתן, לפחות ביום 8.1.12 נודע לעותרים דבר פרסום ואישור התוכנית (אשר פורסמה כשנתיים קודם לכן), ועל אף זאת העתירה הוגשה רק בחלוף למעלה משנה ממועד זה. המשיבות טוענות כי העתירה לוקה בשיהוי הן בפן הסובייקטיבי והן בפן האובייקטיבי, וכן כי לא כל פגם מנהלי מכשיר טענת שיהוי אלא במקרים מיוחדים, בהם הפגם חמור במיוחד.

8.המשיבה 2 מוסיפה וטוענת כי העותרים השתהו שיהוי בלתי סביר וכי בהסתמכה על התוכנית היא פעלה ואף שינתה מצבה לרעה, ודי בכך כדי לדחות את התביעה מחמת שיהוי קיצוני בהגשתה. עוד לטענתה, משעה שהתוכנית אושרה ופורסמה כבר ביום 31.1.10, קמה חזקה בדבר היות הפרסום נחלת הכלל. לפיכך, אין להישמע לטענות העותרים על כי לא ניתנה להם ההזדמנות להגיש התנגדויות.

תגובת העותרים

9.העותרים משיבים לטענת השיהוי וטוענים כי הם החלו לפעול לביטול התוכנית מיד עם היוודע להם דבר אישורה. לטענתם, בינם לבין המשיבה 1 התקיימה שרשרת התכתבויות שסופה במכתב מיום 31.12.12, בסמוך לפני הגשת העתירה, וזאת במטרה להגיע להבנות בלא צורך בהגשת העתירה. אולם, המשיבה 1 השתהתה במתן תגובות ובמסירת מסמכים חיוניים לשם בירור הנסיבות ועל כן הוגשה העתירה באיחור. לטענת העותרים, הם פעלו במרץ וללא הרף למיצוי ההליכים בטרם הגשת העתירה ורק כאשר מאמציהם העלו חרס, כלשונם, הוגשה העתירה.

10.לחילופין, טוענים העותרים כי גם אם ייקבע שחל שיהוי בהגשת העתירה, הרי שאין בשיהוי זה די על מנת להכשיר התוכנית ולדחות העתירה, נוכח הפגמים החמורים והמהותיים, היורדים לשורש העניין, אשר נפלו בהליכי אישור התוכנית.

דיון

11.דין העתירה להתקבל.

אקדים ואומר כי הפגם שנפל בהליכי אישור התוכנית חמור הוא ויורד לשורש העניין, ופוגע באופן מהותי בזכויות העותרים. ואבהיר:

12.על פי הוראת סעיף 100 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), זכאי מי שרואה עצמו נפגע על ידי תוכנית מפורטת שהוגשה לוועדה, להגיש התנגדות לוועדה. ראו:

"כל מעונין בקרקע, בבנין או בכל פרט תכנוני אחר הרואה את עצמו נפגע על ידי תכנית מיתאר מחוזית או מקומית או תכנית מפורטת שהופקדו, רשאי להגיש התנגדות להן, ..." .

על מנת לאפשר לאלו הרואים עצמם נפגעים מתוכנית מפורטת להגיש התנגדויות לתוכנית, הוסדר בהוראות סעיפים 89 ו- 89א של החוק המנגנון לפיו יש לפרסם את דבר הפקדת תכנית מפורטת. ראו: