אברמוביץ נ' באר שבע

החלטה

רקע וטענות הצדדים

1.ביום 20.11.2012 עקב נפילת טילי גראד ברחוב מבצע נחשון בבאר-שבע, פונה רכבו של המבקש אשר חנה במקום על ידי עיריית באר שבע לצורך סידור וטיפול באזור הנפילה. לטענת המבקש, הוא לא קיבל כל הודעה אודות המקום אליו נלקח רכבו, ובהמשך פנה לגורמים שונים בעירייה אך לא הצליח לאתר את מקום הימצאו. כאשר נודע לו מקום החניון אליו נגרר רכבו, הגיע למקום אך להפתעתו גילה כי הרכב לא נמצא שם. לאור האמור הגיש המבקש תביעה בה דרש מעיריית באר שבע פיצוי בסך של 25,000 ₪ בגין היעלמות הרכב שכן לטענתו העיריה אחראית לנזק שנגרם לו.

2.המשיבה אישרה, כי אכן גררה מאותו האזור תשעה רכבים וביניהם גם את רכבו של המבקש. עם זאת שללה את טענת המבקש, כי לא קיבל הודעה והדגישה שהמבקש קיבל הודעה על ידי הפקח אשר גרר את הרכב עוד במעמד הפינוי, ונמסר לו אף מיקומו של החניון אליו ייגרר הרכב המיועד לחניית הרכבים . כן הודע לו כי הוא רשאי להגיע לשם ולקחת את רכבו. עוד הדגישה המשיבה, כי כל בעלי הרכבים מלבד המבקש, לקחו את רכבם עוד באותו היום או ביום למחרת, בעוד שהמבקש פנה לקבלת מידע על מקום הימצאו של הרכב רק לאחר מספר חודשים.

3.המשיבה הוסיפה וטענה, כי היא רק פינתה את הרכבים ולא התחייבה לשמור על הרכבים במתחם החניה או להשיבם לבעליהם; כי גרסת המבקש תמוהה; כי יכול והרכב נלקח ממתחם החניה על ידי המבקש עצמו או מי מטעמו שהרי ניתן היה להוציא עם המפתח של הרכב שהיה ברשות המבקש; וכי מדובר ברכב ישן אשר ערכו נמוך מאוד ולא הובאה כל ראיה בנוגע לשוויו וכי ערכו היה כה נמוך עד כי לא היה רישיון רכב בתוקף, שכן ככול הנראה לא נעשה בו כל שימוש למשך תקופה ארוכה.

4.בית המשפט קמא קבע בפסק דינו, כי המבקש ידע על המקום בו היה מצוי הרכב לאחר שפקח העירייה (מר כפיר) שוחח עמו וכי ניתן היה לברר זאת אף דרך מוקד העירייה. המבקש יכול היה להוציא את רכבו מן החניון באותו היום או יום למחרת, אך לא עשה זאת. עוד נקבע כי כפי שהמבקש אישר בעצמו, הוא פנה לאיתור הרכב רק לאחר 4 חודשים.

מכאן שהמבקש ידע היכן נמצא הרכב ויכול היה להוציאו מן החניון בסמוך לגרירתו, ועל כן אין לו להלין אלא על עצמו בכך שנזכר לטפל בעניין רק לאחר מספר חודשים. באשר לשווי התביעה ציין בית המשפט, כי הוא לא הוכח כלל.

לאור כל האמור, דחה בית המשפט קמא את התביעה וחייב את המבקש בתשלום הוצאות המשיבה בסך של 300 ₪.

5.על פסק דין זה מוגשת בקשת רשות הערעור שבפני.

בבקשת רשות הערעור טען המבקש כי רכבו נגנב מחניון שבבעלות המשיבה לאחר שנגרר על ידה שלא כדין וללא סמכות; כי בית המשפט התעלם בפסק דינו מן האחריות המוגברת המוטלת על המשיבה בנוגע לרכושו של המבקש, אשר רשלנותה היא שהובילה לגניבת רכבו; כי שגה בית המשפט בדחותו את התביעה מאחר ורכבו של המבקש נגרר בחוסר סמכות שלא על פי חוק; כי על המשיבה היה להודיע בכתב למבקש על מקום המצאות הרכב והיא לא מילאה חובתה; כי בית המשפט קמא התעלם מהתעמרות המשיבה, מכך שהתעלמה מפניותיו של המשיב ומהתנהלותה בחוסר הגינות וסבירות; כי המשיבה הינה בבחינת שומרת חינם על רכבו של המבקש לפי חוק השומרים ועל כן היא חייבת לפצותו בגין הנזק שנגרם לו; וכי ניתן בנקל להוכיח את שוויו של הרכב בהתאם למחיר המחירון, והמבקש לא הביא ראיות לכך שכן אינו בקיא בהליכי המשפט.

דיון והכרעה

6.לאחר ששקלתי את טענות המבקש ועיינתי בפסק דינו של בית המשפט קמא, מצאתי כי יש לדחות את הבקשה, כאשר לא סברתי כי יש לבקש את תגובת המשיבה, זאת בהתאם לסמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

7.תכליתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא למנוע מן האזרח הפשוט את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה במסלולי השיפוט המקובלים, וזאת על ידי קיום הליך מהיר, בסכומי כסף נמוכים וללא פורמאליות, ובכך לפתוח בפניו את שערי בית המשפט כאשר הוא סבור כי נגרם לו עוול, בעיקר בנושאי צרכנות [ראה רע"א 292/93 סרבוז נ' אופק בע"מ, פ"ד מח(3) 177, עמ' 191 (1994)].

ברוח תכלית זו נקבע כי הערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות יהיה ברשות (ס' 64 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984), וזאת לאור ייחודיות ההליך ואופן הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות. משכך נפסק, כי ההחלטה ליתן רשות ערעור תינתן במשורה: "העקרונות אשר לפיהם יש לנהוג במתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות, צריכים להיגזר מהמטרה שלשמה הוקם בית משפט זה, שבו הותר לסטות מדיני ראיות ופרוצדורה, שבו אין מרשים בדרך כלל הופעת עורכי דין ושבו מדובר על סכסוכים בסכומים נמוכים יחסית. רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות לא תינתן אלא כשמדובר על טעות משפטית או עובדתית גלויה, ברורה ופשוטה" (ראה א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה עשירית, תשס"ט, בעמ' 853).

7.מן הכלל אל הפרט. בחינת מכלול הראיות והעדויות שהובאו בפני בית המשפט קמא, אל מול טענות המבקש בבקשה זו מלמדת, כי ממצאי בית המשפט קמא ומסקנתו בדין יסודם זאת, ומכאן דין התביעה להידחות. ובמה דברים אמורים - בהתאם לעדות הפקח כפיר אשר לא נסתרה למעשה קבע בית המשפט קמא, כי המבקש ידע על המקום בו הוחנה רכבו; כי המבקש יכול היה לברר בצורה פשוטה גם במוקד העירייה היכן נמצא רכבו כאשר המידע לגבי הרכבים היה קיים שם; כי הפקח כפיר אשר גרר את הרכב שוחח עוד באותו היום עם המבקש וקיבל את אישורו לגרירת הרכב; וכי המבקש באופן בלתי ברור וללא כל הסבר מניח את הדעת לא פנה לחפש את הרכב במשך מספר חודשים.

לפיכך בצדק קבע בית המשפט קמא, כי המבקש ידע עוד באותו יום על מקום המצאות הרכב וכי אין למבקש להלין אלא על עצמו, על כך שהרכב בסופו של יום לא נמצא באותו חניון, שעה שהתמהמה בעניין זה במשך חודשים.

8.זאת ועוד. המבקש טען כי העירייה לא סיפקה לו כל מידע לגבי הרכב במשך חודשים: כך נטען בכתב התביעה וכך נאמר במכתבים שונים שנשלחו ע"י בא כוח המבקש לעירייה, בה צויין במפורש כי לא נמסר למבקש כל מידע, לא בעל פה ולא בכתב, לגבי מקום המצאות הרכב.

מקום בו בית המשפט מצא כי טענתו הבסיסית של המבקש לפיה לא היה לו כל מידע על מקום הימצאותו הרכב אין בה כל ממש, הרי נשמט הבסיס לקבלת תביעתו מיניה וביה, שהרי מצב הדברים אינו כפי שתיאר אותו המבקש. מצינו אפוא, כי המבקש הוא אשר לא הגיע לקחת את הרכב למרות שיכול היה לעשות כן מיד בסמוך לגרירתו.

9.יתרה מכך, בית המשפט קמא שמע את הצדדים ובחן את המסמכים אשר הובאו בפניו. עיקר פסק דינו של בית המשפט קמא מבוסס על קביעות מהימנות וקביעות שבעובדה. כבר נפסק לא אחת, כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב במסקנות הערכאה הדיונית המבוססות על ממצאים שבמהימנות, שכן לה היכולת להתרשם מן העדים באופן בלתי אמצעי וכי: "התערבותה של ערכאת הערעור תעשה במקרים חריגים וקיצוניים, כאשר מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, או כאשר מתגלים פגמים מהותיים, היורדים לשורש העניין, בהערכת הראיות ובקביעת העובדות" [ע"א 9833/09 ליאור כהן נ' מדינת ישראל (25.08.2013)].

10.המבקש מעלה בבקשתו טענות שונות באשר העדר סמכותה של המשיבה לגרירת רכבו, ובקשר לחובת המשיבה כשומרת חינם ואחריותה לאובדן הנכס, טענות אשר לא הועלו כלל בבית המשפט קמא ונטענו בפני לראשונה. ראשית, אין כל מקום להעלות טענות חדשות בפני ערכאת הערעור, אשר לא נטענו בפני בית המשפט קמא. שנית, אף לגופן של טענות לא מצאתי בהן ממש. על פי עדות הפקח כפיר המבקש ציין בשיחת הטלפון כי הוא מסכים לגרירת הרכב. מכאן לא ברור כיצד נטען לחוסר סמכות של המשיבה, מקום בו ניתנה הסכמה מפורשת וברורה מצד המבקש. משעה שגרירת רכבו של המבקש התבצעה באישורו של המבקש לאחר שהפקח שוחח עמו ובהינתן קיומן והנסיבות המוצדקות שעמדו בבסיס גרירת הרכב - נפילת טיל גראד באזור בו חנה הרכב, הרי פעולת המשיבה היתה נדרשת ומחויבת והיא פעלה בנסיבות כנדרש מרשות מנהלית.