אברמוב נ' תעבורה

החלטה

המבקש עתר להארכת מועד להישפט בגין שני דוחות תנועה: האחד שמספרו 12500312827 מיום 16.9.09 והשני שמספרו 38500967252 מיום 20.12.09.

המשיבה מתנגדת לבקשה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני מקבל את עמדת המשיבה ודוחה את הבקשה להארכת המועד.

באשר לדוח הראשון מחודש 9/09, מתברר כי דין הבקשה להידחות על הסף. אין המדובר בדוח ברירת משפט שלא שולם, אלא בהזמנה לדין שנשלחה למבקש בעקבות בקשה קודמת להישפט שהגישה חברת ההשכרה שלמה, בעלת הרכב. בגין דוח זה זומן המבקש לדיון בתיק 9278-05-10 ונדון בהיעדר התייצבות.

כל טענה שיש למבקש בהקשר זה עליו להעלות במסגרת תיק בית המשפט הנ"ל, ואין המדובר כיום בדוח בגינו ניתן לבקש להישפט.

באשר לדוח השני, מחודש 12/09, הרי מתברר כי דוח זה נשלח לכתובתו הנכונה של המבקש, כפי שהוא מוסר בבקשה, רח' טרומפלדור 11/3 בקרית ים. הדוח התקבל בחודש ינואר 2010, ונקבע בו מועד לתשלום עד חודש אפריל 2010. אין בפי המבקש כל הסבר של ממש מדוע הוגשה בקשתו בחלוף כשנה וחצי מקבלתו ו – 13 חודשים לאחר המועד בו היה עליו להגיש בקשה להישפט.

אמנם המבקש מצרף תצהיר של מי שמקבל עליו אחריות לעבירה, אולם אין בכך כדי לשנות את החלטתי.

ראשית, כבר נפסק לא אחת כי אין די באמירה כללית של אדם כי הוא מקבל עליו את האחריות לעבירה, ויש לפרט את כל הנסיבות לפיהן יודע אותו אדם כי הוא אשר ביצע את העבירה הרלוונטית.

שנית, המדובר בעבירה מסוג "הברירה הנמוכה" שאינה גוררת בחובה חיוב בניקוד במשרד הרישוי. לפיכך, גם אם לא ביצע המבקש את העבירה לא נגרן לו נזק של ממש מעבר לנזק הכספי, וזה אינו עולה על סכום ההוצאות בו היה ראוי לחייב אותו בגין השיהוי בהגשת בקשתו, לו הייתה מתקבלת.

לאור האמור לעיל, מאחר ולא מצאתי כי קיימת הצדקה לאיחור בהגשת הבקשה, מאחר ולא השתכנעתי כי עומדת למבקש הגנה של ממש כנגד הדוח ומאחר ולא נגרם לא נזק מדחיית בקשתו, השתכנעתי כי דין הבקשה להידחות גם בכל הנוגע לדוח זה.

ניתנה היום, כ"ג אייר תשע"א, 27 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: