פסק דין
עניינה של התביעה בנזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה מתקיפתו ע"י כלב.
רקע
1.ביום 21.4.02 (או סמוך ליום זה), יצא התובע, מר מאיר אברהמי (להלן: "מאיר"), יליד 1951, בן 51 במועד התאונה, היום בן 60, להליכת לילה בסביבות השעה 22:30. בשלב מסוים פגש את הנתבע 1, מר אברהם פרטל (להלן: "אברהם"), באזור ביתו של אברהם אשר טייל עם כלבו. מאיר אשר מספר פעמים כבר פגש באברהם וכלבו, ביקש לקשור שיחה, עצר ועמד ללטף את הכלב. הכלב נהם אולם מאיר המשיך לנסות ללטפו. בשלב זה הכלב קפץ ממקומו. מאיר אשר עמד על שפת המדרכה, נבהל, נפל ונפגע בצווארו (להלן: "התאונה"). כפי שאפרט להלן, מומחה בית המשפט קבע כי כתוצאה מהתאונה נותרה למאיר נכות אורטופדית צמיתה בשיעור 2.5% לפי תקנות המל"ל. מאיר אינו אדם בריא והוכר במל"ל כבעל נכות צמיתה בשיעור 85%, בהתאם לה זכאי לקצבה חודשית מהמל"ל מחודש מרץ 2002. הצדדים אינם חלוקים על עצם אירוע התאונה אולם חלוקים באופן ההתרחשות, בשאלת האחריות והנזק. הנתבעת 2 הינה חברת הביטוח אצלה אברהם ביטח את דירתו, בביטוח מסוג "מטריה-פוליסה משולבת לביטוח המשפחה". חברת הביטוח נתבעה ישירות ע"י מאיר אולם הכחישה את חבותה.
תמצית טענותיו של מאיר
2.טוען מאיר כי יצא להליכת לילה בקרית ביאליק ונתקל באברהם וכלבו שהיה משוחרר לחלוטין, לא היה קשור ברצועה וללא מחסום לפיו. תוך כדי כך שמאיר פתח בשיחה עם אברהם, סבר כי הכלב מעוניין בליטוף. לפיכך, הושיט ידו לעבר ראשו של הכלב אולם בטרם הספיק לגעת בכלב, הכלב נהם באיום. מאיר מתאר כי נסוג צעד לאחור או אז, הכלב התנפל עליו ובמלוא משקלו הפיל אותו מהמדרכה לכביש. תוך כדי שמאיר שכב על גבו, הכלב רכן עליו בצורה מאיימת ומפחידה ומאיר שביקש להתגונן, ניסה לזחול מתחת למכונית חונה וכשלא הצליח, ברח לביתו. טוען מאיר כי נגרמה לו כתוצאה מהאירוע נכות צמיתה בהיקף 20% עקב פגיעה בעמ"ש צווארי כעולה מחוות דעת רפואית שצירף. עוד טוען מאיר כי נגרמה לו נכות נפשית לגביה, בשל חסרון כיס, לא הגיש חוות דעת. לפיכך הגיש תביעתו כנגד הנתבעים לקבלת פיצויי לנזקיו.
תמצית טענותיו של אברהם
3.אברהם מאשר כי הוא בעל הכלב, מסוג זאב מעורב. טוען אברהם כי מדובר בכלב שהיה חולה מאוד, בשלבי החלמה מדלקת פרקים חריפה, צולע, זקן יחסית אשר מת כשנה לאחר האירוע. באשר לתאונה, הכלב היה במצב ישיבה ואז מאיר ביקש ללטף את ראש הכלב. הכלב נהם לאורך שנייה אולם מאיר ניסה להמשיך ללטף את הכלב. הכלב קפץ ממקומו אולם לא על מאיר ולא הפיל אותו, אלא שמאיר נסוג לאחור ונפל על הכביש. מאיר המשיך בדרכו ורק לאחר מספר ימים, ביקש פרטים על פוליסת הביטוח שיש לאברהם תוך שציין כי נשרט באצבע ויש לו סכרת. רק כשבועיים לאחר מכן, יצר מאיר קשר עם אברהם ומסר שיש לו כאבי גב. כשבועיים לאחר האירוע אברהם פגש את מאיר בהליכה, אולם מאיר השפיל עיניו ונראה כאדם שנתפס כעושה דבר לא תקין. טוען אברהם כי חברת הביטוח לא הסכימה לקחת אחריות, שכן הוא סירב למסור עדות לחוקר הביטוח לפני מסירת עדות במשטרה (בתיק שנפתח ונסגר בשל התאונה).
תמצית טענות חברת הביטוח
4.טוענת חברת הביטוח כי לא נטענה בכתב התביעה כל טענה ביחס לסע' 41 לפקודת הנזיקין, שם יש סעיף חיקוק מיוחד באשר לפגיעת כלב. טוענת חברת הביטוח כי אין כיסוי ביטוחי בשל תנית פטור ולפיה היה על אברהם לפעול בהתאם לחוק העזר, היינו: שהכלב יסתובב עם רצועה ומחסום לפיו. נטען כי מי שצירף את חברת הביטוח כנתבעת ישירה הוא מאיר ולא אברהם, שלא הגיש הודעת צד שלישי לחברת הביטוח. טוענת חברת הביטוח כי חזית המחלוקת בתיק לא כללה התייחסות לתנית הפטור ולפיכך יש לדחות הטענות בנוגע לביטול תנית הפטור. טוענת חברת הביטוח כי רק כשלושה שבועות לאחר התאונה, מאיר פנה למשטרה ולקופת החולים וטען להתרחשות האירוע, דבר המלמד על אמינותו. מדגישה חברת הביטוח כי למאיר גרסאות שונות וסותרות לאירוע. לגוף הדברים, נטען כי מאיר הסתכן מרצון וגרם לתאונה, התגרה בכלב ויש בהתנהגותו אשם תורם של 100% תוך שלא הוכח כל קשר סיבתי בין הנזק לתאונה. טוענת חברת הביטוח כי העדר משלוח הודעת צד שלישי מביא לכך שלא ניתן לחייב את חברת הביטוח בחובותיו של אברהם. לחילופין טוענת חברת הביטוח שיש לנכות תגמולי מל"ל מכל סכום שיפסק.
הראיות
5.מאיר ואברהם, שהגישו תצהירי עדות ראשית נחקרו בישיבת ההוכחות. הצדדים הסתמכו על מסמכים אשר המהותיים שבניהם הינם: רישיון החזקת הכלב בידי אברהם, תמונות מקום האירוע, חוות הדעת הרפואיות, מסמכים רפואיים, מסמכי תיק המשטרה שנפתח ונסגר בעקבות תלונת מאיר, התכתבויות בין מאיר לחברת הביטוח, פוליסת הביטוח והתנאים הכלליים, מסמכי המל"ל בנוגע למאיר, ועותק חוק העזר הרלבנטי לקריית ביאליק באשר לפקוח על כלבים וחתולים. חברת הביטוח ביקשה ליתן דגש למסמכים הרפואיים, סמוך לאחר האירוע, בהם לא נזכר האירוע (ביקור מאיר אצל רופא ביום 23.4.11) לעומת מסמך רפואי מיום 12.5.11 בו לראשונה מזכיר מאיר במסמך רפואי את התאונה.
6.כבר בשלב זה אציין כי מאיר בעדותו האדיר נזקיו והעצים שלא לצורך את התאונה. כך למשל, בכתב התביעה נטען כי מאיר נאלץ לזחול מתחת מכונית חונה (סע' 3.2 לכתב התביעה) בעוד שבעדותו טען כי ניסה לזחול מתחת למכונית אך לא יכול היה בשל הגובה הנמוך. מאיר הפריז בתיאור התאונה, טען לא רק שהכלב הפיל אותו, אלא רכן מעליו וניסה לנשוך אותו, דבר שאילץ אותו "לדווש עם הרגליים כמו אופניים שלא ינשוך" (עמ' 5 ש' 6). התאונה אירעה ביום 21.4.02, אולם למחרת, כאשר הגיע לרופא המשפחה ביום 22.4.02, לא הזכיר את התאונה ושהוא סובל מכאבים עזים כתוצאה מפגיעת כלב. המסמך הרפואי הראשון בו נזכרת התאונה הינו מיום 12.5.02. מאיר עבר ועדות רבות בביטוח הלאומי, ואף הוכר כבעל נכות צמיתה, אולם התאונה לא נזכרה באף מסמך ממסמכי המל"ל. מאיר ייחס לתאונה טראומה "ששינתה לו את החיים", דבר מוגזם ביותר, שכן הדבר לא עלה בועדות המל"ל שם הוכר כבעל נכויות שונות בהיקף 85% בלא קשר לתאונה. כפי שאפרט להלן, מסקנתי הינה שהתאונה לא התרחשה כפי שטוען מאיר ,אלא באופן שהוא נבהל מהכלב, איבד שיווי משקל ונפל. האדרת אופן התרחשות התאונה אינה גורעת ממה שאינו שנוי במחלוקת, אולם הדבר יבוא לביטוי בשאלת ההוצאות כפי שאפרט להלן.
דיון
אופן התרחשות התאונה
7. הצדדים אינם חלוקים במפגש שבין מאיר, אברהם וכלבו, ובכך שמאיר נפל. הצדדים חלוקים באופן התרחשות התאונה. במסמך הרפואי הראשון המתייחס לתאונה, מיום 12.5.02 נרשם: "הותקף על ידי כלב והופל על גבו. נחבל באזור גב עליון". בעדות במשטרה העיד מאיר: "...ופתאום מאחורי קפץ עלי כלב...וניסה לנשוך אותי אבל בעטתי בו ...וגם הכלב היה על הגב שלי". בכתב התביעה ובתצהיר טען מאיר כי הכלב התנפל וקפץ עליו והפילו ארצה ולאחר מכן רכן עליו. מאיר אף הרחיב כפי שציינתי לעיל בכך שעשה לדבריו תנועות "דיווש אופניים" על מנת לסלק את הכלב. בעדותו, מאיר לא זכר את התאריך המדויק של התאונה. מאיר לא זכר את צבע הכלב, זכר שצבעו לבן בז' בעוד שאין מחלוקת כי הכלב חום שחור. פעם מאיר מציין כי הכלב קפץ עליו מלפנים ופעם מאחור. אברהם מנגד טען שלא היה כל מגע בין מאיר לכלב.
עדותו של מאיר הייתה רצופת סתירות, מאיר לא זכר את התרחשות התאונה, לא סיפק הסבר סביר מדוע התיעוד הראשון של התאונה הינו רק כשלושה שבועות לאחר התאונה וכן לא נתן הסבר סביר לכך שהתאונה או התרחשותה בשל כלב, לא נזכרה במסמכי המל"ל. בפני מומחה בית המשפט טען מאיר כי לא סבל מכאב צוואר גב או כתף עובר לתאונה אולם המומחה איתר פניות רפואיות רבות בנושאים אלו. לעומת עדותו של מאיר, עדותו של אברהם הייתה אמינה עלי וסדורה. אברהם לא הכחיש את המפגש עם מאיר ואת העובדה שמאיר נפל. מסקנתי הינה שיש להעדיף את גרסתו של אברהם לתאונה ולאופן התרחשותה ולדחות את גרסתו של מאיר.