אברהמי מנחם נ' מרכז ישיבות בני עקיבא ואח'

פסק דין

1. מבוא:

א.פסק דין זה דן בשאלת זכאותו של התובע לזכויות שונות בגין עבודתו עבור הנתבעת מס' 1 (להלן: הנתבעת) החל משנת 2001. התביעה היא הן כנגד נתבע 1, והן כנגד הסמנכ"ל שלה - נתבע מס' 2.

ב.עיקר הזכויות הנתבעות הן:תשלום בגין שעות נוספות, תוספת כוננות, החזר הוצאות רכב, החזר הוצאות טלפון, חופשה שנתית, דמי הבראה וביגוד בהתאם לוותק שהובטח לתובע, קידום ועדכון שכר, הכרה בוותק שהובטח לתובע, עוגמת נפש ופיצוי בגין גילום חבויות מס עתידיות. חלק ניכר מזכויות אלו נובע מטענת התובע לחלות ההסכם הקיבוצי למוסדות חינוך דתיים, אשר לטענתו חל עליו. מדובר ב"הסכם עבודה" בין ארגון מוסדות דתיים לבין ארגון עובדי מוסדות חינוך דתיים, תשנ"ט – 1999 (להלן: ההסכם הקיבוצי).כמו כן, תובע התובע השבת רכיבים וסכומים, שלטענתו הורדו משכרו באופן חד צדדי: פיצוי בגין הפסקת העסקתו בסגירת (נעילת) בתי הספר, הכרה ב-16 שנות ותק, שהורדו, לטענתו, באופן חד צדדי, והחזרת שכר היסוד והשכר השעתי, כפי שהיה עד לחודש 12/07.

ג.הנתבעת הכחישה את זכאותו של התובע לכל הסכומים הנתבעים, ואף הגישה תביעה שכנגד על סך 127,424 ₪ כשעיקרו של סכום זה נובע מתביעה להחזר כספים, למידה ובית הדין יפסוק כי ההסכם הקיבוצי חל (הפרשי שכר בין השכר ששולם לתובע בפועל (5,500 ש"ח) לשכר שאמור היה להיות משולם לתובע בהתאם להסכם הקיבוצי, ובסה"כ 123,200 ₪. כמו כן הוגשה התביעה שכנגד בגין תשלום ששולם לתובע בחודשי הקיץ על סגירת (נעילת) בתי הספר, בעת שבתי הספר סגורים באותה עת (2,744 ₪) ובגין תשלום דמי הבראה ביתר ששולמו, על פי הנטען, בטעות, בהתאם לוותק גבוה יותר ממה שהתובע היה זכאי לו (1,480 ₪).

ד.בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 6/10/10 העידו מטעם התובע: התובע בעצמו. מטעם הנתבעת: מר רועי עוז, מנהל אדמיניסטרטיבי של הישיבה והאולפנה בפסגת זאב, ומר שמואל ביבר (נתבע מס' 2)– סמנכ"ל בנתבעת משנת 1998.

2.העובדות הרלוונטיות לעניינו ואשר אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים:

התובע שימש כאב בית באולפנת תיכון לבנות פסגת זאב, המופעלת ע"י הנתבעת, וזאת מחודש 8/2001 ועד לחודש 7/2010 .

הנתבעת הינה עמותה רשומה המפעילה מוסדות חינוך דתיים (ישיבות תיכוניות ואולפנות לבנות) ברחבי הארץ, ומשמשת גם כארגון גג של מוסדות חינוך דתיים שונים. הנתבעת הינה גוף המתוקצב ומבוקר על ידי משרד החינוך.

הנתבע מס' 2 הינו סמנכ"ל הנתבעת והיה מעורה בתהליך קבלת התובע לעבודה.

תנאי העסקתו של התובע לא הועלו על הכתב ולא נחתם בין הצדדים חוזה עבודה. אין חולק כי במועד קבלתו לעבודה טרם חוקק חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) התשס"ב-2002 (להלן: חוק הודעה לעובד).

מתכונת עבודתו הקבועה של התובע הייתה בין השעות 07:30 – 16:30 ובימי ששי בין 7:30 – 12:30.

בנוסף עבד התובע גם בשעות הערב בנעילת האולפנה והישיבה התיכונית (זאת בכפוף לפלוגתא בדבר התקופות בהן עבד התובע בעבודה נוספת זו בפועל). על עבודה נוספת זו קיבל התובע שכר נוסף.

ביום 15/12/04 חתם התובע על מסמך – שצורף כנספח 3 לכתב התביעה – לפיו התחייב שלא לתבוע את נתבעת 1 עבור עבודתו בנעילת בתי הספר (עליהם מקבל שכר השווה ל- 30 שעות לחודש), וכי יודע כי מדובר בשעות נוספות עבורן לא יתבע פיצויים או תוספת תשלום (כשיש מחלוקת לעניין נסיבות החתימה על מסמך זה ונפקותו).

בתחילת שנת 2008 שונה מבנה שכרו של התובע. לטענת הנתבעת עשתה כן בשלב זה, לאחר שאימצה את הוראות ההסכם הקיבוצי בדבר דרגות השכר, וכי החל מ 1/08 והחילה אותן על כל העובדים, לרבות התובע.

התובע זומן ביום 29/5/08 לישיבת שימוע – ישיבה שקויימה ביום 10/6/08. ביום 24/6/08 ניתנה החלטת וועדת השימוע (ההזמנה וההחלטה צורפו כנספחים 6 ו-7 לכתב התביעה).

אין חולק כי הסכומים הרשומים בתלושי המשכורת הם הסכומים שהתובע קיבל בפועל.

3.עיקר המחלוקות בתיק:

הצדדים חלוקים ביניהם בשאלות רבות שעיקרן:האם התקיימו בין התובע לנתבע 2 יחסי עבודה והאם יש הצדקה לחיובו האישי, חלות ההסכם הקיבוצי, פרטי ההתקשרות שבין הצדדים עם קבלת התובע לעבודה, זכאותו לתשלום שעות נוספות, זכאותו להפרשי שכר בגין עבודתו בערב, זכאותו להפרשי התנאים הסוציאליים הנתבעים על ידו, ועוד. כמו כן ומנגד – קיימת שאלת זכאות הנתבעת לקבל החזרים מהתובע (אם ייקבע ששכרו צריך להיות על פי ההסכם הקיבוצי), וכן לרכיבים נוספים שנטען שולמו לו ביתר, ומתוך טעות.

4.עיקר טענות התובע: