אברהם נ' מדינת ישראל

החלטה

בתאריך 24.6.11 סמוך לשעה 03:03 נעצר רכב נהוג בידי המבקש לביקורת אקראית ובמהלכה נמצאה אינדיקציה לשכרות הנהג הוא המבקש לפני וכתוצאה מכך נערכה לו בדיקת ינשוף אשר הציגה תוצאה של 315 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף.

נגד המבקש הוגש כתב אישום בעבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה וכן נפסל מינהלית ל-30 יום מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה על ידי קצין מוסמך.

לפני בקשת המבקש לבטל או לקצר הפסילה המינהלית האמורה.

לאחר ששמעתי טענות ב"כ הצדדים ולאחר שעיינתי בחומר החקירה, הגעתי למסקנות הבאות:

1.גורל הבקשה לפני יוכרע על פי קיומן של ראיות לכאורה המבססות הגשת כתב האישום מחד ומאידך על פי מידת מסוכנות המבקש כלפי ציבור המשתמשים בדרכים הנלמדת מעברו התעבורתי ומחומרת נסיבות המקרה. לכך יש להוסיף גם את נושא צינון הנהג לנוכח סוג העבירה המיוחסת לו.

2.אשר לראיות לכאורה – הלכה היא שראיות לכאורה אינן צריכות להיות מוחלטות המגיעות לידי הרשעה אלא לכאורה ברמה נמוכה בלבד שיש בהן כדי להגיש את כתב האישום נשוא הדיון. קיימת לפני בדיקה מדעית המעידה כי היתה רמה של 345 מיקרוגרם בליטר אויר נשוף כאשר לאחריה תוצאה של 315 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף. בדיקה מדעית זו היא אשר מהווה הראיה לכאורה. טענת ב"כ המבקש כי לא הוחלפה הפיה ולכן אי אפשר לקבל הממצא של הינשוף הינה טענה שטובה להעלות בפני הפורום שישמע את הראיות בתיק. מאידך, מבחינתי די בבדיקה הראשונה שנערכה בינשוף ביחד עם התרשמות השוטר שהריח ריח של אלכוהול מפי המבקש ביחד עם ההודיה שלו כי אכן שתה משקה אלכוהולי לפני הנהיגה כדי לספק את דרישת הראיות ולו לכאורה לצורך ביסוס הגשת כתב האישום.

מכאן שאין בכירסום הנטען על ידי ב"כ המבקש כדי לאיין הגשתו של כתב האישום.

3.אשר לעבר התעבורתי של המבקש. המבקש יליד 1987 נוהג משנת 05 ולחובתו 2 ברירות משפט אחת כהולך רגל והשניה אי עצירה בצומת לתמרור ב-37. איני סבור שעברו התעבורתי מעיד על מסוכנותו.

4.אשר לחומרת נסיבות המקרה – כאן הדין שונה. אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי מי שבקרבו אלכוהול בכמות שנמצאה לפי ממצא הבדיקה המדעית בינשוף מהווה סיכון ודאי לעצמו וליתר המשתמשים בדרכים בעת שהוא נוהג ברכב מנועי. על כך אני מצטט את כב' השופט רובינשטיין ברע"פ 8135/07 גורן נ. מדינת ישראל בו קבע מפורשות: "תופס הגה והוא שיכור – הוא כמכונת מוות נעה". אם לא די בכך, כבר נפסק בבית המשפט העליון כי נהג שיכור ערנותו נפגעת, דרך נהיגתו בלתי נשלטת ותגובתו לנעשה בכביש – איטית. ראה ע"פ 10513/08 מפי כב' השופט א. א. לוי.

מכאן שמי שנוהג כאשר בקרבו אלכוהול וכמות האלכוהול בבדיקה הראשונה של הינשוף או בשניה של הינשוף על אף שלא הוחלפה פיה לטענת ב"כ המבקש, מעיד על עצמו כי הוא מסוכן לציבור המשתמשים בדרכים בנהיגתו ברכב מנועי.

5.המבקש טען בפני השוטרים כי אמנם שתה ביחד עם חבריו והם לא נמצאו כשרים לנהיגה ולכן לקח אחריות לנהוג ברכב למרות שידע שגם הוא שתה אלא שהאמין שהשתיה לא השפיעה עליו וזו היתה אמונה סובייקטיבית מוטעית. אני סבור שזה המקרה שיש להחיל את הלכת "הצינון" לפי פסק דין רבינא שכן תקופת הצינון של פסילת המבקש מנהיגה תנחה אותו בעתיד שלא לעלות על רכב מנועי כאשר בקרבו אלכוהול בכמות אסורה אפילו הרגיש אישית שהוא כשיר לנהיגה. יש ליתן תוכן למשפט מי ששותה אינו נוהג.

6.סוף דבר – על סמך האמור לעיל, לא מצאתי כל פסול בהחלטת הקצין הפוסל ואני דוחה הבקשה.

ניתנה והודעה היום ה' תמוז תשע"א, 07/07/2011 במעמד הנוכחים.

יצחק גרטי, שופט בדימוס

הוקלד על ידי: אריאלה זילברמן התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: