אברהם נ' יקיר

1. תביעת נזקי גוף בשל תקיפת כלבים את התובע, יליד 27.5.34, כבן 73 ביום המקרה. 

2. האירוע הינו מיום 26.7.07, ומתואר כך בתצהירו של התובע:

התובע היה בדרכו לתיבות הדואר המצויות במרחק לא רב מביתו. הדבר היה בשעות הבוקר המוקדמות. בחקירתו הודה התובע כי לעיתים הוא נוהג לקטוף תאנים מעץ או עצי תאנה שבסמיכות מקום לזירת האירוע ואולם מדובר בפארק ציבורי, ולא בשטח פרטי. בעוברו בפארק התנפלו עליו 3 כלבים משוחררים, וללא כל התגרות מצידו החלו תוקפים  ונושכים אותו ברגליו מספר רב של פעמים. התובע ניסה להגן על עצמו ותוך לחימה בכלבים הופל מספר פעמים לקרקע, שבר את מרפק יד שמאל ונפגע בחלקי גוף שונים. האירוע נמשך כ 15 דקות במהלכן זעק לעזרה. הוא חש בסכנה מוחשית לחייו. אחד השכנים, מר מקס סבן שמע את זעקותיו ומיהר לעזרתו, כשהוא נושא טוריה ואבנים והצליח לגרש את הכלבים התוקפים שעה שהתובע היה מוטל על הקרקע.

3. התובע לא זיהה את הכלבים התוקפים בזמן אמת. מפי מר סבן שכן זיהה אותם, שמע שעסקינן בכלבים של הנתבע. התובע אף לא נלווה למשטרה בביקור אצל הנתבע, בסמיכות לאחר המקרה, על מנת לזהות האם אכן כלביו של האחרון הם הכלבים  שתקפו אותו.  יחד עם זאת יכולתי להתרשם בבירור מעדותו של התובע כי הלה היה בהלם וטראומה בזמן המקרה. לכן, בתכוף לאחר התקיפה,  היה מסופק מאד אם יוכל לזהות את הכלבים שתקפו אותו, למרות שהתקיפה אירעה זה לא מכבר:  שכן בזמן אמת לא היתה דעתו נתונה למאפייניהם הפיזיים של הכלבים התוקפים כמו להגנה על נפשו. מטעם זה לא התלווה לביקור בחציריו של הנתבע כדי לזהות את הכלבים.

4. כפי שיבואר, אף לו מדובר היה  במחדל ראייתי (ובנסיבות איני סבור שכך הדבר שכן אם לא יכול היה התובע לזהות את הכלבים התוקפים גם בסמיכות למועד האירוע, מה טעם היה בביקורו אצל הנתבע) הרי שאותו מחדל ראייתי לא גרם למעשה נזק: שכן לבד מן התובע העיד בפני מר סבן, שעדותו מהימנה עלי, והוא כן זיהה  את הכלבים ככלביו של הנתבע.

5. הסיכום הוא שמן התובע ניתן ללמוד על מיקום התקיפה בשטח ציבורי, ועל נסיבותיה. אך לא על זהות הכלבים שתקפו. זהות זו ניתנת כאמור להילמד מעדותו של מר סבן. האחרון  נתן אף הוא תצהיר. אלו עיקרי עדותו:

א. הנתבע מתגורר בסמיכות לביתו של מר סבן כאשר בין הבתים מפריד מגרש ריק. בעת האחרונה (התצהיר מ 17.8.09) הקים הנתבע קיר גבוה סביב ביתו. ואולם בטרם הקים את הקיר, היה שדה ראיה מבית העד ומחצר ביתו אל ביתו וחצרו של הנתבע. בתחילה היתה שם גדר נמוכה ומעליה גדר רשת שלא חסמה את שדה הראיה. מאוחר יותר הוסיף הנתבע את גדר הבלוקים במקום גדר הרשת.

ב. לגבי המקרה נשוא התביעה ציין העד כי הוא יצא מביתו לגינה כשהוא לבוש רק בתחתוני בוקסר שורט ושמע צעקות קלושות לעזרה. הוא טיפס בגרם המדרגות שביציאה ממטבח ביתו כדי להיטיב לראות ואז ראה זנבות של כלבים והבין שפלוני מותקף על ידי כלבים (שכן מאותו מקום  הגיעו הקריאות).  בשלב זה נעל כפכפיו, נטל מעדר ויצא למקום. המחזה שנגלה לעיניו היה התובע שרוע על הרצפה, ומותקף על ידי  3 כלבים גדולים העטים סביבו ונושכים אותו. התובע זב דם והיה באפיסת כוחות. העד נטל בידו מספר אבנים התקרב אל הכלבים וזרק אותם, הרים את המעדר הכה על הרצפה וצעק כדי להבריח את הכלבים. הכלבים לא ברחו עד שהתקרב העד ממש לידם מרחק של 2 3 מ' ואז החלו לסגת בתנועת הלוך וחזור. לבסוף ברחו והעד ראה אותם נכנסים לתוך בית הנתבע מרחק של כ 30 40 מ' ממקום התקיפה. העד הרים את התובע, שאל אותו אם הוא חש בטוב ומשהשיב התובע שיוכל להסתדר בעצמו הניח לו העד (שכאמור לא היה לבוש). העד נתן עדות במשטרה והראה לשוטרת שמכמה מקומות בביתו יש שדה ראיה טוב לבית הנתבע. ביחס לזהות הכלבים, לא זו בלבד שראה ששלושתם ברחו לתוך בית הנתבע, אלא שראה את אותם כלבים גם לפני וגם לאחר אירוע התקיפה בתוך חצר הבית של הנתבע. כאשר הנתבע ורעייתו היו יושבים לא אחת בחצר והכלבים לידם. הנתבע נהג לטפל בהם, לשחק עמם ולצאת עמם. לאחר מספר ימים הבחין העד שכלב אחד מתוך השלושה שתקפו בצבע "קרם לבן מלוכלך" נעלם, ובבית הנתבע נותרו שניים מתוך 3 הכלבים שהיו מעורבים בתקיפה.

6. למעשה אישר גם הנתבע בעדותו בפני, כי שניים מבין שלושת הכלבים שהחזיק לעת האירוע נשוא התקיפה - נותרו בחזקתו ("צוף" ו "בובה"). הכלב השלישי ("חומי") נמסר על ידו.

מר סבן נחקר באריכות על ידי ב"כ הנתבע שאף ערכה לו במעמד הדיון "מסדר זיהוי" תמונות ביחס ל 2 משלושת הכלבים של הנתבע כדלקמן , העונים לשם צוף ובובה.

לדברי הנתבע , לא ערך מסדר זיהוי גם לגבי חומי, שכן אין לו תמונה של כלב זה, והתמונות של שני הכלבים האחרים צולמו על ידו אך מעט עובר לעדותו.

לעד סבן הוצגו על ידי ב"כ הנתבע עשרות תמונות של כלבים. התמונות נלקחו מאתרי אינטרנט וכמובן אין לרובן קשר ל 3 הכלבים של הנתבע, אם כי אותם שני כלבים של הנתבע נחבאים אף הם  באותן עשרות תמונות, כל אחת של כלב שונה. בתחילה הוצגו תמונות של עשרים כלבים מתוכם נתבקש מר סבן לזהות את הכלב השחור שטען שזיהה. כאמור,  אחת מתוך אותן 20 תמונות לפי הנטען הינה של כלב הנתבע. העד הגיב בדברים המקובלים גם עלי "אני רוצה לראות אם יקיף אותך בג'ונגל אריה, ואחרי 3 שנים אני אראה לך תמונות של 20 אריות, אז כולם נראים אותו הדבר" (עמ' 25 לפרוטוקול). יש לזכור כי אין עסקינן בבני אדם (שגם זיהויים ממרחק של זמן לעיתים אינו פשוט, ולא לשווא יש דרישות קשיחות למדי בדין הפלילי, הדורש מידת הוכחה של מעל לכל ספק סביר, ביחס  לתקינות מסדרי זיהוי לחשודים) אלא בכלבים; וגם אם לא מצליח מר סבן ממרחק של זמן לבודד כלב פלוני אחד מתוך עשרות תמונות של כלבים דומים, גם אם מדובר בכלב של שכנו, אין הדבר מקרין לשלילה על מהימנות עדותו ואף לא על יכולתו לזהות בזמן אמת, להבדיל ממרחק של שנים,  שהכלבים התוקפים הם כלבי השכן המוכרים לו. לגבי אותו מסדר זיהוי ראשון, הצביע העד על  2 תמונות נ/6 (1) ונ/7 (1) בתור תמונות הכלב השחור של הנתבע שעשוי שתקף, אך ציין שמדובר בזיהוי מסופק.

לפי הרשימה שהוכנה מראש והוגשה, התמונות שציין העד הן תמונות שמוספרו 2 ו -9 על ידי ב"כ הנתבע. ואילו תמונת כלבו השחור של הנתבע הינה תמונה מס' 5.

פרוצדורה דומה נערכה גם לגבי הכלב השני (צוף).  הוגשו 19 תמונות (נ/27 - נ/45). כאן ציין העד שאותו כלב שני נחזה על ידיו עד היום אצל הנתבע, ושוב התקשה לזהותו באותו מסדר תמונות; אך הצביע בכל זאת על תמונה מס' 7 (במספור של  הנתבע). ראוי לציין כי חרף הקושי המובן, הפעם עלה בידי העד, באופן מרשים למדי, לזהות  את הכלב שהינו כלבו של הנתבע  לפי רשימה נ/46 (תמונה מס' 7 הינה זו שאינה מופיעה באתרי האינטרנט הרשומים, מהם נלקחו התמונות, ולכן הינה תמונת כלבו של הנתבע: סומנה כמוצג נ/27 ).

7. גרסת הנתבע הינה כי ב 26.7.07 התעורר בשעות הבוקר כאשר הגיעו שוטרים לביתו והודיעו לו שהוגשה נגדו תלונה עקב מעורבות הכלבים שלו בתקיפה שמאותו יום. הוא יצא לגינתו ומצא את הכלבים בתחומי הגינה המגודרת " כמימים ימימה". לדבריו, לא היה פתח יציאה מן הגינה בה הוחזקו הכלבים, ובבדיקה הוא לא איתר פרצה, כך שאין זה הגיוני שכלביו יצאו את הגינה. חרף זאת, מסר את הכלבים להסגר עירוני לפי דרישת וטרינר הרשות המקומית. לדבריו, מקום האירוע הנטען הוא פארק ציבורי בעתלית, שם  מסתובבים דרך קבע כלבים שונים ולא כלביו שלו הם אלה שתקפו (כאמור אין חולק שהאירוע לא קרה בתוך חצרו של הנתבע).

בנוסף יתכן שהתוקפים הם כלבים משוטטים שנמשכו לכלבתו שהייתה באותה עת בעונת הייחום. שלושת כלביו לעת המקרה (כאמור "חומי" כבר נמסר, והשניים הנותרים עודם עמו) הם מגזע לברדור מעורב שמזגם נוח. לדבריו שניים מהם היו במועד האירוע גורים בני 5 חודשים בלבד (אין אסמכתא לדבר, למרות שהנתבע טען שבידיו מסמכים). כאמור, לטענתו הוחזקו הכלבים דרך קבע בגינת ביתו, שהייתה מגודרת מכל עבריה בגובה 2 מ'.

8. התובע צירף תמונה (נספח י"ג לתצהירו) ממנה עולה שכביכול יש פתח בחצר הבית ממנו יכולים היו הכלבים לצאת ולהיכנס. הנתבע באר כי התמונה אינה מתארת הגינה שבה מוחזקים הכלבים ובנוסף היא מנציחה חזית צפונית ומערבית של ביתו המשמשת כחניון, ולכלבים אין גישה אליה; שכן הם מוחזקים כאמור בגינת הבית המצויה בחזית הדרומית והמזרחית ומגודרת מכל עבריה. אף הנתבע צירף תמונות וגם תרשים מודפס להמחשת האמור. הנתבע עמד על כך שאותה תמונה שצילם בן התובע תוגש באופן מוגדל וכך נעשה (מוצג נ/1). לטעמו של הנתבע ניתן להבחין בתמונה המוגדלת בגדר רשת ירוקה, שבתמונה המוקטנת לא ניתן היה להבחין בה שכן נבלעה בצל (איזור מוצל ביחס שבתמונה).

אכן, ניתן להבחין בדבר מה ירוק בקטע שהוקף בעיגול בתמונה נ/1 על ידי הנתבע. אני מוכן להניח לטובתו כי עסקינן בגדר רשת, אולם ניכר שבכל מקרה אין מדובר בגדר רשת קבועה, כדוגמת הגדר "הצדדית" הנחזית בבירור מצד שמאל של החומה (כיוון צפון).  למעשה אישר גם הנתבע בחקירתו הנגדית שמדובר בגדר רשת מגולגלת ולא הדוקה, שנפרסה מכיוון דרום לצפון וכך "סגרה" הפתח לגינה בה הוחזקו הכלבים, כעולה אף מתרשימו. אלא שמאחר ולא היתה גדר קשיחה והדוקה, בפירוש לא מן הנמנע שהכלבים יכולים היו "להתחפר" תחתיה וכך לצאת מן החצר או להיכנס אליה. ושמא לא גולגלה כלל אותו יום.

9. השאלה היא מה היה המצב במועד האירוע מבחינת גידור,  והאם אכן לא הייתה גישה חופשית לכלבים לחצרו של הנתבע וממנה בזמן המקרה. לטעמי יש להעדיף עדותו של מר סבן שהותיר רושם מהימן,  וביקש בסה"כ להעיד על מה שראו עיניו. גם מר סבן אישר כאמור כי הנתבע הקים קיר גבוה סביב ביתו, אולם  היה זה לאחר המקרה:  בהתחלה היתה רק גדר נמוכה ומעליה גדר רשת, כאשר הנתבע הוסיף גדר בלוקים במקום גדר הרשת רק בשלב מאוחר יותר. ככל הנראה, אכן לא הייתה חסימה הרמטית, מבחינת מעבר הכלבים. הכלבים יכלו לצאת ולהיכנס מחצר הנתבע, וכך עשו ביום המקרה, שכן מר סבן ראה אותם בעיניו בורחים לאחר מעשה לחצר הנתבע.