אברהם נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.האם בדין נדחתה תביעתה של התובעת לשלם לה גמלת נכות כללית רטרואקטיבית בדרך של הענקה מטעמי צדק, זו השאלה העומדת לפתחנו.

2.ואלה עובדות הרקע הרלוונטיות לעניינינו:

א.התובעת, ילידת 1960, תושבת אילת.

ב.ביום 30/6/09 הגישה התובעת תביעה לקצבת נכות כללית.

ג.ביום 2/8/09 התכנסה ועדה רפואית מדרג ראשון לדון בעניינה של התובעת וקבעה לה 37% נכות רפואית יציבה.

ד.התובעת הגישה ערר על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון, וביום 1/11/09 דנה ועדה רפואית לעררים בעניינה של התובעת וקבעה לה 50% נכות רפואית ו-65% אי כושר.

ה.לתובעת אושרה קצבת נכות כללית החל מיום 1/4/09.

ו.ביום 16/2/10 הגישה התובעת בקשה להענקה מטעמי צדק מהיום בו הכיר המל"ל בנכותה. בקשה זו נדחתה על ידי המל"ל בהתאם לסעיף 387 לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק"), ובהתאם לתקנה 3 לתקנות הביטוח הלאומי (הענקות מטעמי צדק), תשל"ה – 1975 (להלן: "התקנות").

טענות הצדדים

3.לטענת התובעת היא עומדת במבחנים להענקה מטעמי צדק. התובעת טענה כי התגרשה מבעלה ומאותו יום חרב עליה עולמה והיא חדלה מלתפקד לחלוטין, כפי שמצבה תואר על ידי הרופאים אשר טיפלו בה, ולפיכך נבצר ממנה, הן בשל מחלתה הנפשית והן בשל חוסר המודעות הבסיסי לזכויות וחובות, מלשלם את דמי הביטוח.

4.מנגד, טען הנתבע, כי התובעת לא שילמה את דמי הביטוח בגין התקופה שבין 12/04 ועד ל-3/09 וכן בגין התקופה שבין 7/09 ועד 2/10, ונוצר לתובעת חוב על סך 10,319 ₪.

אשר על כן, ובהתאם לקבוע בסעיף 366 (3) לחוק, נשללה גמלתה של התובעת באופן מלא בשל החוב בתשלום דמי ביטוח.

עוד טען הנתבע, כי תביעתה של התובעת להענקה מטעמי צדק, נדחתה הואיל ולא הוכח כי לתובעת הייתה מניעה כלשהי מתשלומי דמי הביטוח כסדרם, כנדרש בתקנה 3 לתקנות.

המצב המשפטי

5.סעיף 366 לחוק קובע:

"(א)קרה מקרה המזכה לגמלה וקיים אותה שעה חוב של דמי ביטוח והפיגור בתשלומו הוא בעד תקופה העולה על 12 חודשים, ינהגו כך:

(1)בפיגור שאינו עולה על 18 חודשים – תשולם הגמלה פחות רבע;

(2)בפיגור העולה על 18 חודשים ואינו עולה על 36 חודשים – תשולם הגמלה פחות חצי;

(3)בפיגור העולה על 36 חודשים – לא תינתן גמלה לא בכסף ולא בעין.