אברהם נ' ארז ואח'

פסק דין

לפני תביעת התובע כנגד הנתבעים לפיצוי על נזק שנגרם לו בתאונת דרכים.

התובע טוען, כי לאחר שפנה ימינה בכיכר, עצר על מנת לפנות שמאלה למשתלה סמוכה, תוך איתות. לדבריו, לאחר שוידא כי הנתיב שמולו פנוי וכן וידא כי רכב שנסע מאחוריו עצר, החל בפניה שמאלה. תוך כדי פניה התנגש לפתע הנתבע, שהיה רכוב על אופנוע משטרתי, בצידו השמאלי של רכב התובע.

הנתבע טוען כי נסע אחרי רכב התובע תוך הקפת הכיכר ויציאה ממנה בפניה לימין. לדבריו, לאחר שיצאו מהכיכר הוא החל בעקיפת רכב התובע במקום המותר לעקיפה, אך לפתע פנה התובע שמאלה מבלי שעצר או סימן כי בכוונתו לפנות, חסם את דרכו של הנתבע וגםר לתאונה.

לאחר ששמעתי את שני הנהגים, באתי לכלל דעה כי האחריות לתאונה מתחלקת ביניהם באופן שהנתבע נושא ב – 30% ממנה ואילו התובע נושא ב – 70% ממנה בגדר אשם תורם.

התובע העיד כי לפני שהחל בפניה שמאלה לא הבחין כלל באופנוע שנסע מאחוריו, כדבריו: "כשאותתי ופניתי הרגשתי את האופנוע עלי". די לי בעדות זו על מנת לקבוע כי התובע ביצע פניה שמאלה באופן לא זהיר, מבלי שבחן כראוי את תנאי הכביש סביבו ובפרט לא בחן את התנועה מאחוריו ולשמאלו, שהרי לא תתכן מחלוקת כי הנתבע אכן נסע שם, כנלמד מעצם התרחשות התאונה, ולא רק שנסע מאחורי התובע, אלא שעשה כן תוך שהוא מפעיל פנס קדמי ותאורת משטרה, כפי שהעיד הנתבע לפני. התובע טוען, אמנם, שעצר טרם ביצוע הפניה, אך לא שוכנעתי בעדות זו ואני מעדיפה עליה את עדות הנתבע, לפיה התובע לא עצר כלל אלא פנה תוך כדי נסיעה ובמפתיע.

אשר לנתבע, משהעיד כי היה מודע לכך שקיימת פניה שמאלה סמוך לאחר היציאה מהכיכר, סבורני כי נהג בחוסר זהירות כאשר בחר לצאת לעקיפה מיד לאחר הכיכר, וזאת גם אם החל בעקיפה במקום מותר מבחינת קו ההפרדה וגם אם התובע לא עצר טרם העקיפה. היה על הנתבע להניח אפשרות כי נהג כלשהו יבקש לפנות שמאלה, ולהמנע מעקיפה במקום זה, סמוך כל כך לכיכר ולפניה. אוסיף בשולי הדברים כי אין להוציא מכלל אפשרות שהעקיפה בוצעה במהירות רבה, שכן הנתבע העיד כי היה במהלכה של משימה משטרתית.

הוכח נזק בסך של 23,356 ₪.

לפיכך אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 7,005 ₪.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ד טבת תש"ע, 10 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.