אברהם ואח' נ' מרום ואח'

פסק דין

לפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינם תאונת דרכים שבה היה מעורבים אשת התובע, היא הנתבעת שכנגד (להלן:- "התובעת") והנתבע, הוא התובע שכנגד (להלן:- "הנתבע").

מדובר בתאונה שהתרחשה בצומת מרומזר, שהרמזורים בו לא עבדו.

התובעת ביקשה לפנות שמאלה מרחוב בן גוריון אל רחוב האורגים כאשר היא נוסעת בנתיב השמאלי מבין שלושה נתיבים בכיוון נסיעתה, הנתבע הגיע מהכיוון הנגדי של רחוב בן גוריון וביקש להמשיך ישר.

התובעת טוענת כי לאחר שהצומת התפנה מרכבים נוספים שנסעו בכיווני הנסיעה האחרים, החלה בפנייה שמאלה וכמעט השלימה את הפנייה ולפתע הרגישה בצדו הימנו אחורי של רכבה בפגיעה שהסתברה כפגיעת רכבו של הנתבע ברכבה. לטענת התובעת הנתבע נכנס לצומת כשהוא לא פנוי, ככל הנראה ביקש להמנע מפגיעה ברכבים שנסעו אחרי התובעת ולכן סטה עם רכבו ימינה לכיוון רכבה שכבר נכנס לרחוב האורגים.

הנתבע מציין כי התקרב לצומת הבחין כי הרמזור בכיוון נסיעתו הינו צהוב מהבהב, ראה שהצומת פנוי והמשיך בנסיעה.

לטענתו, לפני שנכנס לצומת, בעת שהתקרב לצומת, ראה כי התובעת במצב של עצירה וכשהיה בצומת היא הגיחה במהירות ולקראת הכניסה לרחוב האורגים פגע בה ברכבו כאשר הוא מנסה למנוע את הפגיעה וסוטה שמאלה ולכן פגע ברכבה עם הפינה הימנית קדמית של רכבו.

לאחר ששמעתי את הנהגים מצאתי מקום לקבוע כי האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחו של הנתבע.

בשאלה מי מהצדדים נכנס לצומת שאינו פנוי, הרי שאין ספק בעיני כי הנתבע הוא זה שנכנס לצומת שאינו פנוי. הנתבע אמנם מתאר, כי בשעה שהתקרב לצומת ראה כי הצומת היה פנוי אך את בדיקתו היה צריך הנתבע לעשות גם שעה שנכנס לצומת.

מקום התרחשות התאונה, בין אם לשיטת התובעת ובין אם לשיטת הנתבע הינו בסמוך מאוד לכניסה לרחוב האורגים ולאור גודלו של הצומת כפי שעולה מהתמונות הרי שאין ספק כי התובעת הספיקה לחצות חלק ניכר מהצומת, שעה שהתובע רק החל להכנס אליו. מכאן יש להניח, כי שעה שהתובעת נכנסה לתוך הצומת, הנתבע לא היה מספיק קרוב אליו.

בנוסף, התרחשות התאונה בסמוך למקום בו נכנס התובע לצומת, מצביעה על כך שהנתבע לא נהג בזהירות, לא האט בסמוך לכניסה לצומת באופן מספיק, שכן מקום בו מדובר בצומת מרומזר שהרמזורים בו אינם פועלים מצופה מהנהגים לנהוג משנה זהירות והעובדה שהנתבע, אשר מציין כי הבחין בתובעת שהיא נכנסת לצומת, לא הספיק לבלום את הרכב ולמנוע פגיעה מלמדת, כי הנתבע נהג במהירות בלתי סבירה לתנאי הדרך.

אציין כי איני יכולה לקבוע כממצא כי התאונה התרחשה במקום בו תארה התובעת את מקום התרחשותה ייתכן והמיקום על גבי הצומת יותר קרוב לכניסה לרחוב האורגים, כשם שתיאר הנתבע שעה שציין שהתובעת לא הספיקה להכנס עם כל רכבה לרחוב האורגים, אך גם בהתאם לגרסה זו של הנתבע ולאור מיקומו של רחוב האורגים בסמוך לנתיב ממנו נכנס הנתבע לצומת, הרי שגם לשיטת הנתבע מוטלת האחריות על הנתבע.

באשר לשאלת אשם תורם, כפי שציינה התובעת היא המתינה עד אשר הצומת היה פנוי וגם הנתבע ציין כי בעת שהתקרב לצומת זה היה פנוי, כך שעל פניו הנתבעת נכנסה לצומת כשהוא פנוי וכמעט השלימה את נסיעתה ומכאן לא מצאתי מקום להטיל אשם תורם משמעותי על התובעת אשר ייתכן ויכולה היתה לנהוג במשנה זהירות לו היתה מבחינה ברכב המגיע ממול, כאשר הנתבעת עצמה לא ציינה בעדותה, כי הבחינה בנתבע כשהוא מתקרב לצומת (ראה הוראות תקנה 64(א)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961).

יש לזכור כי במקרה דנן מדובר בצומת מרומזר שהרמזורים בו, כאמור, מקולקלים ודווקא בשל העומס שנוצר יש מקום לצפות מהנהגים כולם לנהוג בסבלנות ובסובלנות כלפי הנהגים האחרים. גם היה על הנתבע לקחת עובדה זו בחשבון ולא להתפרץ לצומת ולאפשר למי שבתוכו להשלים את הנהיגה ואף מסיבה זו אשמה התורם של התובעת אינו משמעותי ומצאתי מקום להעמידו על שיעור של 15 אחוז.

אשם זה, לפי מסקנותיי כפי שפורטו לעיל, אינו מקים אחריות ולפיכך לאור מסקנתי דין התביעה שכנגד להידחות.

אני מחייבת איפוא את הנתבע לשלם לתובעת את הסכום של 13,796 ₪.

סכום זה ישא ריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

כן ישא הנתבע בהוצאות התובע, כדי שיעור הוצאתם וכן ישא בשכ"ט ב"כ התובע והנתבעת שכנגד בשיעור של 2,500 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, ז' תשרי תשע"ד, 11 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: