אבקסיס ואח' נ' אס ואח'

פסק דין

התובע שכר מאת הנתבע דירת נופש, בתקופה שמיום 14.08.11 ועד ליום 18.08.11, היינו, 4 לילות.

הדירה נועדה לחופשה משפחתית מתוכננת, על גדות הכנרת, תמורת הסך של 550 ש"ח ללילה ובסה"כ – 2,200 ₪.

ב- 11 ביולי 2012 שולמה מקדמה בסך של 1,100 ש"ח והיתרה נועדה לתשלום במועד החופשה.

אין חולק, כי התובע ומשפחתו אכן הגיעו לחופשה במועד המתוכנן, אלא שלטענתו, אירעו שורה של תקלות שגרמו לו לאי נוחות רבה אם לנקוט לשון המעטה ובפועל אם כן, החליט התובע להסתפק בתשלום נוסף בסך של 550 ₪, ששילם במהלך החופשה לנתבע.

יתרת התשלום בגין הלילה הרביעי לא שולמה, הגם שהתובע השלים את שהייתו בדירה עד תום.

כיום, דורש התובע פיצוי בסך של 11,650 ₪, הכולל את ההחזר הכספי ששולם בעבור השהיה בשלוש הלילות ופיצוי על אובדן המנוחה ועגמת הנפש שנגרמו לו בחופשה.

לעומת זאת, טוען הנתבע בהגנתו, כי דירת הנופש נשקפת לנוף מדהים ועמדה לרשות התובע ומשפחתו, על פי הסטנדרטים המקובלים, במחיר זול במיוחד. את התובע הינו מתאר כמי שמתחמק מתשלום חובו, כמי שתכנן מראש את הדברים ואף הזיק לרכושו בעת שהותו בדירת הנופש.

אציין, כי הדיון התנהל באווירה קשה ועמוסה, בה איבדו הצדדים חלק ניכר משליטתם העצמית.

בעניין זה מסביר הנתבע, כי העמדת דירת הנופש לתובע נעשתה על רקע הכרות קודמת ביניהם, שעה שהתובע אשר עבד כמוביל בחברה בשם "אבי סופר" והוביל ציוד ביתי לדירתו.

בהזדמנות זו, הגיש גם הנתבע תביעה שכנגד, כנגד התובע, על איחור בהובלת המוצרים הנ"ל ואולם, במהלך הדיון כאן, הצהיר על זניחתה של התובענה שכנגד, שממילא לא היה בה דבר.

הואיל וכך, אין כל תועלת או אי תועלת בצירופה של אשת התובע להליך כאן.

המחלוקת אפוא, מתמקדת בשאלה האם בעת חופשתו, נגרמה לתובע אי נוחות בהיקף המצדיק קיזוז מהסכום שנקבע כתמורת האירוח ובתוספת פיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה לו.

טענתו העיקרית של התובע הינה, כי פעולת המזגנים בדירה הושבתה וכי המזגן בחדר השינה דלף, כי מערכת החשמל לא עמדה בעומס, כי במקום עבדו אנשים במשך שלוש שעות בכדי לתקן את הדרוש תיקון. במהלך השהות, ביום השלישי נערכה בדירה ביקורת חב' החשמל, אשר היתה כרוכה בניתוק חשמל וגם לא התאפשר לתובעים להשתמש בבריכה שהובטח להם.

האירועים שמתאר התובע, במרביתם ובעיקרם אינם מוכחשים על-ידי הנתבע, אלא שהוא טוען כי אי הנוחות הכרוכה בהם, היתה קטנה מכפי שטוען התובע.

התופעות אשר מתאר התובע ולא הוכחשו, מלמדות אכן על כשל לא זניח בארגון דירת הנופש וחוסר מודעות לאחריות שבהעמדת דירת אירוח לנופשים.

לפי מיטב הערכתי, זכאי התובע לקזז את התשלום בעבור הלילה הרביעי, כפי שגם עשה בפועל, כנגד אי הנוחות שנגרמה לו. בכך, יש לדעתי כדי להוות איזון נכון לדברים ולהתרשמותי מהצדדים, לא נכון לחייב את הנתבע בפיצוי נוסף, מעבר לקיזוז זה.

חלקיה הנוספים של התביעה, העוסקים בהשבת הסכום ששולם בעבור שלוש הלילות הראשונים והפיצויים הנדרשים, אינם מוצדקים.

התביעה נדחית, בכפוף לאמור לעיל בעניין זכות הקיזוז.

לאחר שהתביעה שכנגד נזנחה, מה גם שלא היה בה דבר, עולה כי כל אחד מן הצדדים יפנה לדרכו ויישא בהוצאותיו הוא.