אבקיוב נ' עלאוי ואח'

פסק דין

ביום 24.1.10 ארעה תאונת דרכים בה היו מעורבים כלי רכבם של התובע והנתבעת.

כתוצאה מהתאונה נגרם נזק לרכבו של התובע אשר התובע שם אותו באמצעות חוות דעת.

לטענת התובע האחריות לקרות התאונה רובצת על שכמה של הנתבעת ואשר על כן הוא תובע את הנתבעת לפצותו בגין נזק, שכ"ט שמאי, עוגמת נפש והוצאות שהוא מגדיר אותן כהוצאות נוספות.

אין מחלוקת באשר לקרות התאונה ואין גם מחלוקת בדבר מיקום הפגיעה ברכבו של התובע.

מחלוקת נטושה בין הצדדים באשר לשאלת האחריות לקרות התאונה, כאשר כל אחד מהצדדים מגלגל לפתחו של רעהו את האחריות לקרות התאונה.

עיינתי בכתבי הטענות והנספחים, שמעתי הצדדים ואפשרתי לכל אחד מהצדדים לדגום את גרסתו לנסיבות קרות התאונה.

הצדדים אינם חלוקים כי התאונה ארעה לאחר ששני הצדדים היו מצויים באותו נתיב נסיעה ולאחר שהתובע החל לבצע פניית פרסה מאותו נתיב לנתיב ההפוך, אך הם חלוקים באשר למסלול ממנו יצא התובע לדרך פניית הפרסה.

התובע טוען כי הוא היה מצוי במסלול השמאלי של נתיב נסיעתו ומשם יצא לדרך פניית הפרסה ובעת שכבר ביצע פנייה שמאלה ורכבו היה מצוי במצב מאונך לנתיב ממנו יצא, נכנס ברכבו רכב הנתבעת אשר היה מצוי קודם לכן במסלול נסיעתם מאחורי רכבו.

הנתבעת טוענת כי אמנם לכתחילה טרם ביצוע פניית הפרסה ע"י התובע, הם היו מצויים באותו נתיב, אך במסלולים שונים, ובעוד היא היתה במסלול השמאלי התובע היה במסלול הימני, נתיב נסיעתו, והחל לבצע את פניית הפרסה מהמסלול הימני לכיוון שמאלה – לכיוון פניית הפרסה.

הנתבעת טוענת כי פניית פרסה מבצעים ממסלול שמאלי ולא מימני ומשביצע התובע את פניית הפרסה בדרך הלא ראויה, לא נקט אמצעי זהירות, היא הופתעה ולא הספיקה לעצור ובנסיבות אלה ארעה התאונה.

שקילת מלוא החומר שבפני לרבות מיקום הפגיעה בדופן שמאלית אחורית ברכב התובע ואופי המעיכה במקום בו נפגע רכב התובע, וכן מיקום הפגיעה ברכב הנתבעת לפי מה שהעידה הנתבעת (לא הוצגו תמונות) ודהיינו בפנס ימני קדמי מלמד כי בעת שארעה התאונה היה כבר התובע מצוי כמעט בהשלמת הפניה והדברים מתיישבים יותר עם גרסת התובע מאשר עם גרסת הנתבעת.

אם אכן התובע היה מבצע את פניית הפרסה מהמסלול הימני כפי שהעידה הנתבעת הרי היה לנתבעת די והותר זמן לראות את רכב התובע חולף על פניה מימין לשמאל והיה בכך סיפק לעצור את רכבה.

במאזן הנדרש במשפט האזרחי, מוצאת אני כי התובע הצליח להרים את הנטל המוטל עליו לשכנעני כי התאונה ארעה באופן המתואר על ידו ובנסיבות אלה מוצאת אני כי האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחה של הנתבעת.

באשר לנזקים, התובע תמך תביעתו בחוות דעת של שמאי אשר לא נסתרה והפריטים המפורטים בה עולים בקנה אחד עם גרסת התובע ואשר על כן אני מאמצת את חוות הדעת.

סופו של דבר שאני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

1. סך של 3,793.49 ₪ בצירוף שכ"ט מומחה בסך 500 ₪.

סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 16.2.10 ועד ליום התשלום בפועל.

2. אגרת בית משפט כשהיא נושאת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד תשלומה ועד לתשלום המלא בפועל.

בית המשפט מודיע לצדדים כי המועד להגשת בקשת לרשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, הינו מכח תקנה 16 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) התשל"ז – 1976, תוך 15 יום מיום מתן פסק הדין.