אבסוב נ' מדינת ישראל

החלטה

לפני בקשה להחזרת תפוס, במסגרתה עותרים המבקשים, להשיב לידיהם רכב מ.ר 89-678-63 (להלן- הרכב) אשר נתפס על ידי המאשימה. יובהר כבר עתה כי היות ונטען בבקשה, שהמבקש 1 אינו בעלים של הרכב, תיקנה ב"כ הנאשם בעת הדיון את הבקשה, וביקשה לראות כאילו הוגשה אף בשם הבעלים (מר רפיק חסון – מבקש 2 ).

המבקשים טוענים כי הרכב אינו שייך למבקש 1 , אלא היה מצוי בחזקתו, בעת ביצוע העבירה, בנסיבות הבאות. המבקש 2 הנו בעל מגרש רכבים ; הרכב נמסר על ידי עובד מטעמו (בן גרטי) לאדם בשם יוסי קרין, אשר מסרו למבקש 1 . הוגש בעניין זה זיכרון דברים בין יוסף קרין לבן גרטי.

המשיבה מתנגדת לבקשה, וטוענת כי הרכב שימש לביצוע עבירה ועל כן דינו חילוט. נטען כי המסמך שהוצג, אינו אותנטי, על פניו, וכי לא הובהרו עד תום היחסים שבין הצדדים והבעלות האמיתית ברכב.

דיון

נגד המבקש 1 הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירה של אחזקת סם שלא לצריכה עצמית ברכב בו נהג. בכתב האישום נטען, כי אם יורשע המבקש 1 תעתור המאשימה לחילוט הרכב בהתאם לפקודת הסמים ופקודת החיפוש, שכן בתוכו נמצאו הסמים. כעת, מבקש צד ג', הטוען לבעלות ברכב, את השבתו לידיו.

מדובר בבקשה לתקופת הביניים, שעד קביעת בית המשפט המוסמך בשאלת החילוט. על מנת להכריע בבקשה, עלי לקבוע האם קיים פוטנציאל חילוט ואם כך יקבע, נשאלת השאלה האם ניתן להסתפק במקרה זה בתחליף תפיסה, בבחינת אמצעי מידתי יותר להשגת מטרת התפיסה.

ברכב נתפסו סמים במשקל מסחרי, וכן משקל אלקטרוני. מכאן, שהרכב שימש אמצעי לביצוע העבירה, כאמור בסעיף 36א(א) לפקודת הסמים. לא נטען כי הרכב, גופו, דרוש כראיה, אלא מטרת החזקתו היא לחלטו בסופו של הליך.

המבקש טען בחקירתו, שהרכב אינו שלו וכי "השכרתי (צ"ל שכרתי – י.ט) אותו ממוסך בשפרעם". הרכב אכן אינו רשום על שמו של המבקש 1 , אלא הוא רשום על שמו של המבקש 2. המבקש 2 לא הגיש תצהיר ביחס לבעלותו ברכב, וברי שאין די בעובדה שהרכב רשום על שמו במשרד הרישוי, לצורך קביעת הבעלות. לא הובהר עד תום הקשר שבין המבקש 2 למר יוסף קרין, אשר הוא שחתום על זיכרון הדברים ביחד עם יוסי בן גרטי. לא הובהר גם הקשר שבין בן גרטי למבקש 1. זיכרון הדברים שהוצג, על פניו, מעלה שאלות רבות. ההסכם משקף עסקה, במסגרתה הושכר הרכב לאחר, ללא בטחונות וללא כל תמורה והכל למשך 25 ימים "לבדיקה לקניה". טיבו של ההסכם יתברר בסופו של ההליך, אם יורשע המבקש 1. יחד עם זאת, העובדה שהרכב רשום על שם אחר, בשילוב היעדר ראיות סותרות, מחייב מסקנה, לפיה אין בידי המבקשת ראיות לכאורה להיות הרכב בבעלות המבקש 1 דווקא.

לנתון זה משמעות לענייננו, שכן בית המשפט רשאי להימנע מחילוט רכוש, אם מצא ש"קיימים נימוקים מיוחדים" לכך כאמור בסעיף 36א(א) לפקודה. נקבע כי קיומו של בעל זכויות ברכוש, עשויי להיות נימוק מיוחד שכזה (ראה ב"ש (חיפה) 2638/99 מדינת ישראל נ' אלון מלכה, תקדין מחוזי 2000 (1) 9458). פרט לחריג זה (שהנו חריג בשיקול דעת), קיימת בפקודה הוראה מפורשת המסייגת את סמכות החילוט כקבוע בסעיף 36ג' (א) שזו לשונו: "בית המשפט לא יצווה על חילוט רכוש לפי סעיפים 36א או 36ב, אם הוכיח מי שטוען לזכות ברכוש כי הרכוש שימש בעבירה ללא ידיעתו או שלא בהסכמתו...." מדובר למעשה בנוסחת איזון, בין האינטרס הציבורי התומך במלחמה בנגע הסמים, לבין האינטרס הקנייני של בעלי הרכוש (רע"פ 1792/99 גאלי נ. מדינת ישראל, פד"י נג (3) 312)).

כאמור, קיימות ראיות לכאורה, ביחס למעורבותו של הנאשם בעבירת סמים וביחס לכך שהרכב שימש אמצעי לביצועה. מנגד, העובדה שקיים סיכוי שייקבע שהרכב, שייך לאחר, עלולה להביא לכך, שהרכב לא יחולט בסופו של יום, בין בהתאם לסמכות שבשיקול הדעת, ובין אם יוכח הסייג כאמור בסעיף 36ג(א). בעניין זה ראוי לציין כי העברת רכב לאחר, מבלי לתת את הדעת למעשיו של האחר, עלולה למנוע מהבעלים להוכיח את הסייג כאמור (ע"פ 7376/02 כהן נ' מדינת ישראל (3.9.03)).

מכאן שקיים פוטנציאל חילוט, שכן "מן הבחינה הראייתית, לשם תפיסת רכוש, כמו גם לשם קביעתו של כל אמצעי מגביל אחר להבטחת מימוש החילוט, די בשלב הביניים, בדומה לדין בעניין מעצר נאשם עד תום ההליכים, בקיומן של ראיות לכאורה המצביעות על 'פוטנציאל חילוט', קרי על קיומו של סיכוי סביר שאם יורשעו הנאשמים, יביא הדבר לחילוט הרכוש שבמחלוקת" (בש"פ 3750/09 אל הואשלה נ' מדינת ישראל (02.06.09)). יחד עם זאת, יש לתת את הדעת, לאפשרות שהמבקש, אינו הבעלים של הרכב ועל השלכת קביעה זו על סיכויי החילוט.

מכאן לשאלה, האם ניתן להשיג את מטרת התפיסה בדרך פוגענית פחות (ראו בש"פ 342/06 חברת לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל (12.03.2006)) היינו לאפשר מחד את החילוט בסופו של הליך, תוך שמירה על זכויות הבעלים עד מועד זה. לאחר שנתתי את דעתי לנתונים דלעיל, סברתי כי ניתן לשחרר את הרכב, לידי הבעלים הרשום – המבקש 2 – בתנאים הבאים (ראה להשוואה בש"פ 5769/12 תמר מזרחי נ' מדינת ישראל (20.8.12)):

ירשם עיקול על הרכב (מ.ר 89-678-63) לטובת מדינת ישראל.

המבקש 2 יחזיק את הרכב בחזקתו, עד החלטה אחרת וימנע מכל דיספוזיציה ברכב.

המבקש 2 יפקיד בקופת בית המשפט סך של 25,000 ₪ אשר יחולטו, באם יוחלט על חילוט הרכב, ולא ניתן יהיה להיפרע ממנו מכל סיבה שהיא.

להבטחת התחייבותו כאמור, יחתום המבקש 2 על התחייבות עצמית בסך של 35,000 ₪.

רק עם מילוי כל התנאים ישוחרר הרכב לידי המבקש 2.

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, ב' אלול תשע"ג, 08 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.