אבנר גפני ייצור בע"מ נ' ח. מקור הזכוכית והאלומניום בע"מ

החלטה

בפני בקשתה של המבקשת כי אורה על ביטול צווי העיקול הזמניים שהוטלו על זכויותיה ונכסיה אצל מחזיקים שונים, לבקשת המשיבה, וזאת במסגרת תביעה כספית שהגישה המשיבה כנגד המבקשת בשל עבודות בתחום המסגרות וקונסטרוקציות פלדה שביצעה האחרונה עבור הראשונה.

צווי העיקול הוטלו במעמד צד אחד, בהחלטתי מיום 27/6/2012, וזאת לאחר שבקשות קודמות בעניין זה, מיום 31/1/2012 ומיום 24/6/2012 ומיום 26/6/2012 נדחו אם בשל העדר תשתית ראייתית לשאלת ההכבדה ולמאזן הנוחות ואם בשל העדר הסבר, מאוחר יותר, לשאלת השיהוי.

ביום 19/7/2012 התקיים בפני דיון בבקשה לביטול העיקולים, במעמד הצדדים, כאשר המצהירים מטעם שני הצדדים נחקרו על תצהיריהם וב"כ הצדדים המלומדים סיכמו טענותיהם בעל-פה.

כאמור בתקנות 362 ו- 374 לתקנות סדר הדין האזרחי הרי שמספר תחנות בדיקה נורמטיביות ניצבות בדרכם של צווי העיקול:

1.קיומה של תשתית ראייתית מהימנה לכאורה לקיומה של עילת תביעה.

2.קיומה של תשתית ראייתית מהימנה לקיומו של חשש סביר שאי מתן הצווים יכביד על ביצועו של פסק הדין.

3.מאזן הנוחות בין הצדדים או הנזק אשר ייגרם למבקש צווי העיקול לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתנו הצווים.

4.שאלת תום ליבו של מגיש הבקשה למתן צווי עיקול זמני.

5.השאלה האם מתן צווי העיקול צודק וראוי בנסיבות העניין.

6.שאלת מידתיות הפגיעה של צווי העיקול – כלומר, שהפגיעה אינה במידה העולה על הנדרש.

למרות ששיקולים אלה נזכרים באופן נפרד בתקנות, הרי שאין ספק כי הם חופפים במידת מה זה את זה ומשפיעים זה על זה – לדוג': פשיטא כי השאלה האם ראוי וצודק ליתן את הצו תושפע מתום ליבו (או חוסר תום ליבו) של מבקש הצו וכי מאזן הנוחות (או מאזן הנזקים) בין הצדדים משפיע על שאלת מידתיותה של הפגיעה.

מדדים אלה הם מדדים מצטברים ואם כשל מבקש העיקול בהוכחות אחד מהם, אין להיעתר לבקשתו.

בענייננו, לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים, בבקשות להטלת העיקולים ולביטולם, במהלך הדיון בפני ובסיכומי טענות ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה כי לא עלה בידי המשיבה לעמוד בדרישות תום הלב הנדרש בעת הגשת בקשה לצווי עיקול זמניים.

לעניין זה חשוב לזכור כי "מוטלת על המבקש חובה לגלות את כל העובדות העשויות להשפיע על שיקול דעתו של בית המשפט. הפונה לבית המשפט בבקשה לסעד זמני חייב לגלות את כל העובדות העשויות להיות רלוונטיות לבקשתו. במקרה של ספק עליו להשאיר את שאלת הרלוונטיות להחלטת בית המשפט ולא לקבוע בעצמו, מתוך ראיית האינטרס הצר שלו, מה יש לגלות לבית המשפט".

(מתוך ספרו של א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 525 – ההדגשה שלי – י.ב.).

כידוע, "בדונו סעד זמני מכהן בית המשפט כבית משפט של יושר. עליו לבדוק אם קיימים שיקולים שלא להיעתר לתובע, דהיינו, אם בא התובע לבית המשפט ביושר ובניקיון כפיים, או שמא מעלים הוא עובדות חשובות מידיעתו של בית המשפט".

(מתוך ספרו של א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 524 – ההדגשה שלי – י.ב.).

בית המשפט הדן בבקשה לסעד זמני, במעמד צד אחד, תלוי לחלוטין בתום ליבו של מגיש הבקשה ובמידת הגילוי העולה מן הבקשה.

המשיבה, בענייננו, הציגה בבקשתה להטלת העיקולים הזמניים תמונה עובדתית כהאי לישנא: