אבני נ' שהראבני ואח'

החלטה

1. המבקש הגיש תביעה על סך 200,000 ₪ כנגד המשיבה ונתבעת נוספת, אילנה שני (להלן: "אילנה").

בכתב התביעה נטען כי, המבקש נתן לשתי הנתבעות הלוואות בסך כולל של כ – 280,000 ₪ , כאשר ההלוואות ניתנו במועדים שונים והועברו ישירות מחשבון המבקש לחשבון שתי הנתבעות. נטען בכתב התביעה כי המשיבה ואילנה התחייבו בפני המבקש להשיב לו כספים אלו, אולם בניגוד למוסכם, הוחזר רק חלק קטן מן ההלוואות ונותרה יתרת חוב בסך 200,000 ₪ , אשר לא הושבה למבקש.

2. בכתב התביעה נטען, כי סער שני - בנה של המשיבה ובעלה של אילנה (להלן: "סער") ערב לתשלום החובות וסער אף מסר למבקש שיק ביטחון על סך 200,000 ₪ לכיסוי החוב, במידה ולא יפרע.

המבקש צרף לכתב התביעה מסמכים בדבר ביצוע העברות בסכומי כסף שונים לחשבונות שונים.

המבקש טען, כי הנתבעות סרבו להשיב לו את כספו ועל כן הוא נאלץ להגיש התביעה דנן.

בד בבד עם הגשת התביעה הגיש המבקש בקשה למתן צו עיקול זמני על דירת המגורים שבבעלות המשיבה וכן על חשבונות הבנק שלה בבנק דיסקונט.

ביום 17.9.13 ניתן צו עיקול זמני כמבוקש.

3. ביום 14.10.13 הגישה המשיבה בקשה לביטול צו העיקול הזמני.

בבקשתה טענה, כי הינה בת 83, אינה יודעת קרוא וכתוב וכי סער הינו בנה היחיד (בנוסף לשלוש בנות). לפי הנטען, לבקשתו של סער, פתחה המשיבה בשנת 2000 חשבון בבנק דיסקונט. חשבון זה נועד לשימושו של סער בלבד ולסער ניתן ייפוי כוח לניהול החשבון. המשיבה ציינה, כי החשבון יועד לשימושו של סער בלבד אך נפתח על שמה על מנת לזכות את סער בעמלות נמוכות יותר והקלות מס וזאת מתוקף היותה של המשיבה גמלאית.

בשנת 2012 בעקבות נפילת הבורסות בעולם קרס גם תיק ההשקעות של סער וכתוצאה מכך עזב סער את הארץ לבלי שוב.

המשיבה טענה, כי מעולם לא התקשרה עם המבקש בהסכם לקבלת הלוואה כלשהו, לא קיבלה ממנו כספים וכמובן לא הבטיחה להשיב לו כספים. המשיבה טענה, כי את הכספים העביר המבקש לסער בנה על מנת ליהנות מרווחים נאים במסגרת עבודתו של סער בתחום הסחר במניות.

נוכח כל האמור, עתרה המשיבה לביטולו של צו העיקול הזמני.

4. המבקש הגיש תגובה לבקשה. בתגובתו טען, כי המשיבה מודה בפה מלא כי חשבון הבנק אליו הועברו הכספים נשוא התביעה רשום על שמה וכי טענתה כי לא ידעה מה היה בחשבון אינה טענת הגנה.

המבקש חזר על הנטען בכתב התביעה כי המשיבה היא אשר ביקשה ממנו הלוואה, הכסף הועבר לחשבונה ובוצע בו שימוש לצורכי משפחתה ועל כן, על המשיבה להשיב לו את כספי ההלוואה.

המבקש טען כי סער ניצל את תמימותו ואת חברותם רבת השנים בכך שנענה למצוקת המשיבה והעביר לה את מיטב כספו, ועתה מסתבר כי המשיבה ובנה מסרבים להשיב את כספי ההלוואה.

המבקש טען, כי לא יגרם כל נזק אם יוותר העיקול על כנו שכן, זכותה של המשיבה להתגורר בדירה אינה נפגעת והמשיבה ממילא אינה מתכוונת למכור את הדירה אלא הצהירה בסעיף 13 לבקשתה כי היא מתכוונת להורישה לביתה. מאידך, אם יבוטל צו העיקול והדירה תימכר, לא יהא למבקש ממה להיפרע עם מתן פסק הדין.

5. בדיון שהתקיים בבקשה לביטול צו העיקול הזמני נחקר המבקש על האמור בתצהיר התומך בבקשה לצו העיקול הזמני.

5.1 בתחילת חקירתו הנגדית, חזר המבקש על טענתו כי המשיבה פנתה אליו בבקשה לקבלת הלוואה וכי כספי ההלוואה הועברו לחשבונה של המשיבה, כאשר בנה סער ערב להחזר ההלוואות.

בהמשך החקירה הנגדית ניכרו סתירות בגרסת המבקש.