אבנטוב ואח' נ' ולדז

פסק דין

בפניי תביעה כספית על סך נומינלי של 3,000 ₪, להשבת הוצאות ששילמו התובעים, משכירי דירה, בגין תשלומי ועד בית (בסך נומינלי של 1,700 ₪), שלפי הנטען לא שולמו ע"י השוכרת, הנתבעת, וכן לפיצוי בגין עגמת נפש שנגרמה לתובעים. התביעה נשענת על הסכם שכירות מיום 4.10.08 ועל האמור בפסקה 7.1 להסכם שלפיה הוטל על השוכרת לשאת בהוצאות ועד הבית, בין היתר. כעולה מדברי הצדדים בדיון, הנתבעת נשארה במושכר בהסכמה עד סוף חודש יוני 2011 (ראו עמ' 2 לפרוטוקול הדיון). לטענת התובעים הנתבעת החליטה על דעת עצמה לשלם רק חלק מתשלומי ועד הבית החודשיים ולפיכך נאלצו הם לאחר שנדרשו לעשות כן ע"י ועד הבית, לשלם את החוב בגין ועד הבית.

לפי הנטען בכתב התביעה וצרופותיו, מדובר בחוב בסך נומינלי של כ- 1,700 ₪ בגין חיובים שוטפים לשנת 2011 וחוב עבר לשנים 2009 - 2010, וזאת לפי הפירוט הבא, ובהתאם לקבלות שצורפו לכתב התביעה:

400 ש"ח בהתאם לקבלה מס' 24 מיום 14.8.11; 600 ש"ח בהתאם לקבלה מיום 30.11; 700 בהתאם לקבלה מיום 8.2.12. לכתב התביעה צרפה, התובעת בין היתר, ובנוסף לקבלות גם את הסכם השכירות המקורי מיום 17.10.08, מכתב של הנתבעת מיום 1.9.09 ולצידו מסמך המעיד על שיעור דמי ועד הבית מחודש אוגוסט 2009, הודעת דוא"ל מיום 8.11.10 מאת הגב' ג'ואן זאק, נציגת הועד, שבו נטען, כי הנתבעת מקזזת ללא הצדקה תשלומים ולפיו נוצרה יתרה בגין אי תשלום דמי ועד הבית בסך 761.50 ₪ נכון לאותו המועד. עוד עולה ממכתב זה, כי לקראת החורף צפויות היו הוצאות רבות בגין הסקה ועל הנתבעת או התובעים (ככל שהנתבעת לא תשלמן) יהא לשלם את דמי ועד הבית. עוד צורפו לכתב התביעה טבלאות של פירוט הוצאות והכנסות לשנת 2009 ולחודשים נובמבר דצמבר 2008 של ועד הבית.

לטענת הנתבעת אין היא חייבת לשאת בתשלומים הללו, הואיל והיא חייבת לשלם אך ורק בעבור אחזקה שוטפת של הדירה, מה גם שכלל הפירוט הכספי הקשור עם התנהלות נציגות הבית המשותף לא נמסר לה, חרף בקשתה, ולפיכך לא שילמה עד עתה תשלומים שנתבעו מאת נציגות הועד, עת התנתה ביצועם בהצגת אסמכתאות מלאות בדבר שיוכם הספציפי. לטענת הנתבעת, שפורטה במסמכים שערכה היא בעצמה, לא הוצגו כל אסמכתאות בדבר אבחנה בין אחזקה שוטפת ובין הוצאות שהן הוצאות קבועות ואשר לפי טיבן על בעל הנכס לשאת בהן. לטענת הנתבעת אי סדרים בהתנהלות ועד הבית, לרבות ניסיון לחפות על גירעונות לא מוסברים, כפי הנראה באמצעות נציגת הועד הקודמת (הגב' ג'ואן), הם שעומדים בבסיס הטענות לחוב שטען הועד עצמו כנגד הנתבעת, בכסות של תשלומי ועד בית שוטפים. אליבא דהנתבעת ניתן לראות אי סדרים אלה תוך עיון בדוחות הכספיים שנמסרו לה ואשר מסבירים על גירעון בלתי מוסבר בעיקר בשנת 2009 אשר לכאורה נמחק שנה מאוחר יותר והוא הדבר גם בכל הנוגע לאי סדרים הקשורים עם תשלומי סולר נמשכים בעבור מערכת ההסקה המרכזית.

התובעת טענה בדיון, כי כל תשלום שהתבקשה לשאת בו ואשר לפי טיבו חל על המשכיר, דוגמת תיקון אינסטלציה בעבור כל הבניין, נשאה בו, והנתבעת אף איננה מכחישה זאת (ולראיה אי הגשת התביעה בגין תיקון זה, שחשבונית בעניינו צורפה לכתב ההגנה).

שמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות על צרופותיהם. שוכנעתי כי דין התביעה לתשלום הסכומים שנשאו בהם בפועל התובעים, להתקבל בעיקרה, שכן התובעים עמדו בנטל לשכנע כי שילמו במקום הנתבעת תשלומים שהיה עליה, כמחזיקה בנכס, לשאת בהם, לרבות בהתחשב בהוראות הסכם השכירות, שאין מחלוקת שהוארך. לא מצאתי מקום לחייב הנתבעת בתשלום בגין עגמת נפש שנתבעה (כפי שיפורט להלן) ואף איני מוצא לחייבה בתשלום ריבית פיגורים דביטורית, שלא היתה מסויימת דיה בהסכם שצורף (השוו: פסקה 7.3 להסכם) ושעה שממילא לא צורפה כל ראיה מתאימה מטעם מי מן התובעים אשר תבהיר מה היו ההסכמות בפועל לעניין זה (וזאת במובחן מריבית שאיננה ריבית פיגורים, כמשמעותה בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א – 1961, ואשר תכליתה איננה סנקטטיבית, בעיקרה).

התובעים צרפו חשבוניות ספציפיות ואסמכתאות מהם אני למד, כי החוב שנתבע הינו חוב בגין דמי ועד בית והוצאות שוטפות שהם נשאו בהם בפועל (ראו הן בקבלות שצורפו, הן בהודעת הדוא"ל מיום 8.11.10 והן בטבלאות שצורפו לעניין הוצאות והכנסות לשנת 2009, שם לכאורה נטען כי מכלול ההוצאות הן הוצאות שוטפות). הדבר אף מתיישב עם טענות התובעת בדיון ואף עם כך שדרישה לתשלום בגין הוצאות אינסטלציה שלא היו חלק מן ההוצאות השוטפות של הבית המשותף או דירת המגורים עצמה, לא נתבעו במסגרת תביעה זו. אף שוכנעתי (והנתבעת עצמה איננה חולקת על כך), כי המחלוקת שבין הנתבעת ובין נציגות הבית המשותף הינה מחלוקת מתמשכת (ולראיה גם הודעת הדוא"ל מיום 8.11.10, המצביעה לכאורה על כך שכבר אותה העת התגבש חיוב נטען בסך מאות ₪ בגין דמי וועד הבית והאחזקה השוטפת, וכבר מהודעה זו ניתן ללמוד כי עלויות ההסקה המשתנות, אשר ברי כי מדובר בהוצאות אחזקה שוטפת, היוו חלק מן המחלוקת שבין הנתבעת ובין נציגות הבית המשותף, שבגינן כפי הנראה סירבה הנתבעת לשלם את דמי הוועד במלואם). גם מעיון באסמכתאות שצירפה הנתבעת עצמה מתברר, כי חלק ניכר מהמחלוקת שהתעוררה בין הנתבעת ובין נציגות הבית המשפט נסובה על שיטת החיוב בגין ההסקה השוטפת – כך שהלכה למעשה עצם החיוב עצמו בגין הסקה לא חרג מגדר ההוצאות שעל פי הסכמי השכירות על הנתבעת היה לשלם (השוו, למשל הודעות דוא"ל מיום 16.2.10 ו – 30.5.11, שצורפו לכתב ההגנה). מהודעת דוא"ל מיום 15.1.11 שצירפה הנתבעת אף עולה, כי התובעים עצמם נדרשו לשלם חלף הנתבעת חוב בגין הוצאות שוטפות, ולאחר שנציגות הבית המשותף נאלצה לפנות גם לאגודה לתרבות הדיור. אף עולה ממסמך שצירפה הנתבעת עצמה ("דו"ח הכנסות והוצאות לשנת 2010") כי בגין שנים 2009 – 2010 נותר חוב עבר (שהובחן מחיובים באשר לתיקון האינסטלציה, שכאמור, לא נתבע). הלכה למעשה, נמצאנו למדים, כי אין עסקינן בסיטואציה שבה התובעים נידבו עצמם יש מאין לשלם חוב נטען, כי אם נאלצו לשלמו בנסיבות בהן יכולים היו להימצא בסיכון שמא תוגש נגדם, כבעלי הזכויות בנכס המושכר, תובענה. בנסיבות אלה עמדו התובעים בנטל הנדרש לשכנע, כי החיובים ששילמו לוועד הבית, שנזכרו בקבלות שעל יסודן הוגשה תביעה זו, שולמו בגין האחזקה השוטפת ודמי וועד הבית, וזאת שעה שהנתבעת לא עשתה כן, חרף חובתה לעשות כן, לרבות על פי תנאי השכירות.

הנתבעת איננה חולקת דה-פקטו, כך נראה, על כך שהתובעים שילמו את אותם התשלומים שנדרשו לשלם על ידי נציגות הבית (ראו גם בכתב ההגנה). שעה שהתובעים עמדו בנטל הנדרש לשכנע, כי שילמו את דמי ועד הבית בהתאם לדרישותיו ובהתאם לחוב שהצטבר במשך תקופת השכירות , הרי שהנטל היה על הנתבעת לפרט, לנמק, ולשכנע מדוע, לשיטתה, דרישת התשלום שהוצגה – הן לה והן לתובעים – לא הוצגה כדין. בנטל זה לא עמדה הנתבעת. אין אמנם כך נראה מחלוקת, כי הנתבעת שילמה חלק מתשלומי דמי ועד הבית, אולם הנתבעת לא הבהירה די הצורך מדוע קיזזה ספציפית סכומים מסוימים דווקא במהלך תקופת השכירות, ולא אחרים (שכן אליבא דהצדדים שניהם, דמי הוועד שולמו בחלקם בלבד, ובהתאם להחלטתה של הנתבעת ולשיקול דעתה). על הנתבעת היה להציג תחשיב מפורט של תשלומים ששילמה ולהבהיר מהותה של כל יתרה שלא שולמה על ידה במשך תקופת שכירת הבית, לרבות הטעם לאי ביצוע התשלום. אין די בתחשיבים הכלליים שערכה הנתבעת (לרבות המסמך נ/1) באשר לסכומים שלשיטתה היו שנויים במחלוקת או סכומים שמעידים על אי הסדרים הנטענים אצל ועד הבית ואשר מצביעים על מחלוקת כללית בינה ובין נציגות הבית המשותף (במובחן מטענה בדבר זכות קונקרטית שלא לבצע תשלום ספציפי שנתבקש); אף אין די בהתכתבויות שצירפה לעניין זה ובהערכותיה בדבר אי-סדרים בהתנהלות נציגת וועד הבית עצמה במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה - שלא התבקש זימונה למתן עדות על ידי הנתבעת (ושעה שפרטיה ידועים היו לה, חזקה שיכולה היתה לכל הפחות לבקש זאת )- על מנת לשלול את זכאות התובעים לשיפוי בגין סכומים ששולמו בגין דמי ועד הבית. זאת, כאמור, במיוחד שעה שאין מחלוקת, כי הנתבעת לא נדרשה לשלם, למשל, סכום שמוסכם על הכל, כי נועד לתיקון תקלות שאינן נובעות מאחזקתו השוטפת או הפעלת הבניין (תיקון האינסטלציה) ובהתחשב בנטל הכבד המוטל על טוען להתנהלות לא תקינה, בלשון המעטה, ולאי- סדרים, להוכיח טענותיו אלה.

בנסיבות אלה, על הנתבעת לשפות התובעים בגין הסכומים ששילמו כדמי וועד הבית (בכפוף לסייג הכרוך בריבית הפיגורים שאינני מקבל, כאמור לעיל). באשר לעגמת הנפש שנתבעה, מסקנתי שונה, שכן עסקינן בטענה שנטענה באופן כללי בלבד, לא הוכח איזו עגמת נפש נגרמה למי מהתובעים בגין האירועים המתמשכים נשוא התביעה, וממילא אין מחלוקת כי הצדדים שניהם ביכרו להמשיך את ההתקשרות ההסכמית ביניהם במשך תקופה ארוכה – גם לאחר שנתגלעו המחלוקות ביניהם באשר לתשלום דמי ועד הבית.

כפועל יוצא מכלל האמור לעיל, אני מורה לנתבעת לשלם לתובעים ביחד ולחוד את הסכומים ששילמו בגין דמי ועד הבית, בהתאם לפירוט הבא, ועל יסוד מועדי התשלום שבוצע:

400 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 14.8.11.

600 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 30.3.11.

700 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 8.2.11.

בנסיבות העניין, בהתחשב בסכום התביעה ובתוצאותיו האופרטיביות של פסק הדין, איני עושה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

תואיל המזכירות להמציא פסק הדין לצדדים.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים מעת המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ה' תמוז תשע"ב, 25 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: