אבירם קרבסי נ' עדי וקנין ואח'

רקע

1. עניינה של הבקשה בנכס מקרקעין ברחוב החבצלת 7 בירושלים, גוש 30052 חלקה 91 תת-חלקה 11 (להלן: הנכס). הדירה רשומה על שם גב' עדי וקנין (להלן: הגב' וקנין), בתם של אלי ואיה חיה וקנין, בעלי השליטה בחברות נוף בוסתנים בנייה בע"מ וטרסות נוי בע"מ (להלן: בעלי השליטה והחברות, בהתאמה). שתי החברות נמצאות בהקפאת הליכים. הנכס שועבד לטובת נושי החברות. במסגרת הליך הקפאת ההליכים, הוסכם כי הנכס יימכר על ידי בעלי השליטה בפיקוח הנאמן (מכירה מרצון). בהתאם, נערך הליך של התמחרות לנכס לצורך מימושו, והמבקש, מר אבירם קרבסי, זכה בהליך זה. ביום 25.9.2016 אישר בית המשפט המחוזי את מכירת הנכס למבקש בהתאם להצעתו. זאת, לאחר שבא כוח בעלי השליטה הבהיר כי הגב' וקנין נתנה את הסכמתה למכר והסמיכה אותו על מנת לפעול לשם כך. להסכם המכר צורף ייפוי כוח שאמור היה להיחתם בידי הגב' וקנין, על מנת לאפשר את הוצאת המכר אל הפועל. 

2. בסופו של דבר, הגב' וקנין סירבה לחתום על ייפוי הכוח וטענה כי הסכמתה למכירת הנכס נבעה מהבנתה כי בכך תעזור להוריה להשיג הסדר נושים. משהליך זה כשל הרי שהיא חזרה בה מהסכמתה למכירת הנכס. בית המשפט דחה בקשה שהגיש המפרק לחייב את הגב' וקנין לחתום על ייפוי הכוח על מנת שניתן יהיה להשלים את המכר, תוך שהוא מציין בהחלטתו מיום 2.1.2017 כי "יש צדק רב בטענות הגב' וקנין שהסכמתה ניתנה במסגרת תיק זה רק במסגרת הקפאת ההליכים בעניין החברות, הליך שכשל זה מכבר, לפיכך, הדרך הנכונה למימוש הדירה היא באמצעות הנושה המובטח". החלטה זו היא ההחלטה נשוא הערעור שבכותרת.

3. כפועל יוצא מהחלטה זו, בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: הבנק) פתח בהליכי מימוש משכון על הנכס.

4. בבקשה שלפני מבוקש להורות על עיכוב כל הליך הנוגע למכירת הנכס, עד להכרעה בערעור שהגיש המבקש.

טענות המבקש

5. המבקש טוען כי סיכויי הערעור שהגיש מצוינים. לטענתו, ההחלטה מיום 2.1.2017 מבטלת, שלא כדין, את ההחלטה מיום 25.9.2016, וזאת מבלי שהוגשה בקשה כלשהי מטעם הגב' וקנין ומבלי שהתקיים כל דיון בנושא, לרבות מבלי שניתנה למבקש זכות טיעון. ההחלטה מיום 25.9.2016 מהווה למעשה פסק דין, ולא ניתן היה לבטלה ללא הגשת ערעור. ביטול ההחלטה, כך נטען, נעשה אגב אורחא, ותוך פגיעה חמורה במבקש, שמכר את דירתו כדי לעמוד בהתחייבויותיו לפי הסכם המכר שאושר על ידי בית המשפט. המבקש מדגיש כי בהחלטה מיום 25.9.2016 לא נזכר כל תנאי שמתנה את המכירה בהצלחת הליכי הסדר הנושים. הוספת תנאי שכזה בדיעבד אינה אפשרית משפטית ואינה הוגנת כלפי המבקש. המבקש מדגיש כי הוא מהווה צד שלישי תם לב. ההחלטה פוגעת אך ורק במערער שכן ממילא הנכס ימומש על ידי הבנק.

6. אשר למאזן הנוחות, טוען המבקש כי על מנת שערעורו לא יהפוך לאקדמי גרידא, יש לעכב את הליכי מימוש המשכון. מנגד, טוען המבקש, כי לבנק לא ייגרם נזק כתוצאה מהעיכוב, שכן יוכל לממש את הנכס גם בעתיד. לטענת המבקש, לגב' וקנין ולבעלי השליטה לא ייגרם כל נזק כתוצאה מעיכוב ההליכים שכן ממילא הנכס תמומש.

תגובות המשיבים

7. תגובת ש.פ. וברלין – ש.פ. 775 פיננסים בע"מ ומר ישראל ברלין, שהם נושים של בעלי השליטה, של החברות ושל הגב' וקנין בסכום של כ-9,000,000 ש"ח מותירים את הבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט, אולם מציינים כי אם תידחה הבקשה יתייתר הדיון בערעור. הם מדגישים כי אין בכך כדי להוות הסכמה לנטען בערעור, ולשיטתם דינו להידחות.

8. תגובת המנהל המיוחד – המנהל המיוחד של החברות ושל נכסי בעלי השליטה הגיש אף הוא תגובה לבקשה. עמדתו של המנהל המיוחד היא כי סיכוייו של הערעור להתקבל הם טובים. עם זאת, בשים לב לעובדה שהנכס אינו דירת המגורים של המבקש, אזי אם יזכה בערעורו, יוכל לפעול לקבלת פיצוי כספי מהגב' וקנין, שחזרה בה מהסכמתה למכירת הנכס. המנהל המיוחד מוסיף כי הבקשה הוגשה בשיהוי, כארבעה חודשים לאחר הגשת הערעור, דבר שמעיד על היעדר נחיצות של ממש בסעד. מנגד, אם יינתן סעד של עיכוב ביצוע, ימנע הדבר מהבנק, שהנכס משועבד לטובתו, לפעול למימושו, תוך שהחוב כלפיו ילך ויתפח, דבר שיפגע הן בבנק הן בנושים האחרים. לפיכך, מבקש המנהל המיוחד לדחות את הבקשה.