אבירם ואח' נ' רשנר ואח'

פסק דין

בפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינן תאונת דרכים שאירעה ביום 11.7.12 בירושלים.

במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה היה התובע והנתבע שכנגד (להלן: "התובע") הבעלים של רכב מסוג הונדה מ.ר. 7140170 (להלן: "רכב התובע").

הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") היה במועדים הרלבנטיים הנהג ברכב מסוג טויוטה מ.ר. 7075079 (להלן: "רכב הנתבעים"). הנתבעת 2 והתובעת שכנגד (להלן: "הנתבעת") היתה במועדים הרלבנטיים הבעלים של רכב הנתבעים.

הנתבעת שכנגד 2 היא מבטחת רכב התובע.

מוסכם בין הצדדים כי ביום 11.7.12 אירעה התנגשות בין דלת רכב התובע לבין צדו הימני של רכב הנתבעים.

המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת החבות: גרסת התובע היא כי כאשר עמד בחניה כאשר דלת רכבו פתוחה, הגיע רכב הנתבעים ופגע בדלת רכב התובע.

גרסת הנתבעים לאופן התרחשות התאונה היא שונה. לגרסתם, במהלך נסיעתו של הנתבע ברח' גד בירושלים נפתחה דלת רכב התובע, אשר עמד בחניה, ופגעה בצדו הימני של רכב הנתבעת.

דיון והכרעה

העידו בפני התובע והנתבע. התובע חזר על גרסתו בכתב התביעה כי פתח את דלת רכבו לאחר שוידא כי אין כלי רכב נוסעים בכביש. כאשר הסתובב על מנת להתיר את חגורת הבטיחות של ילדו אשר ישב ברכב, הגיע רכב הנתבעים ופגע בדלת רכבו של התובע.

לעומתו, העיד הנתבע כי נסע ברח' גד בתיב נסיעתו כדין. תוך כדי הנסיעה הרגיש חבטה ברכבו, אשר אירעה לנוכח העובדה שהתובע פתח את דלת רכבו. הנתבע העיד כי לא ראה את דלת רכבו של התובע נפתחת, אלא רק הרגיש את המכה ברכבו.

ראשית, אציין כי התרשמתי באופן חיובי מאמינותו של הנתבע, אשר השיב בבהירות ובאופן עקבי על השאלות אותן נשאל בחקירתו הנגדית. שונה היתה התרשמותי מעדות התובע, אשר התחמק מלהשיב באופן ענייני על חלק מן השאלות שנשאל. לפיכך, אני מבכרת את גרסתו של הנתבע על פני גרסת התובע.

שנית, אף מיקום ואופי הנזקים בכלי הרכב מתיישבים יותר עם גרסת הנתבע מאשר עם גרסת התובע. כך, מתמונות רכב התובע אשר הוצגו בפני עולה כח הנזק לדלת היה בצדה של הדלת ולא בחלקה הפנימי. אילו היתה גרסת התובע נכונה סביר היה להניח שלת רכבו היתה ניזוקה בחלקה הפנימי.

גם מיקום הנזק ברכב הנתבע מתיישב יותר עם גרסתו של הנתבע. כך מתמונות הנזק עולה כי ישנה מעיכה חזקה בכנף הקדמית ימנית של רכב התובע, נזק המתיישב עם הטענה כי דלת רכב התובע נפתחה, תוך כדי שרכב הנתבע חלף על פניו. אילו היתה גרסת התובע נכונה הרי סביר הוא שרכב הנתבע היה נפגע בצדה הימני של חזית הרכב או בפנס הקדמי ימני ולא בצד הימני של הכנף הקדמית. פגיעה זו של דלת רכב התובע בצדו הימני של רכב הנתבע החלה בכנף הימנית קדמית ונמשכה לאורך צדו הימני, כפי שעולה מחוות דעת השמאי אשר צורפה לכתב התביעה שכנגד. כך גם עולה מחוות דעת השמאי כי רכב הנתבעים נפגע אף בדלת האחורית (ראו תמונה מס' 40 לתמונות השמאי המצורפות לחוות הדעת).

לאור האמור, אני קובעת כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של התובע אשר פתח את דלת רכבו, מבלי לוודא כי הדרך פנויה ופגע ברכב הנתבעים, ועל כן אני מורה על דחיית התביעה וקבלת התביעה שכנגד.

בעקבות התאונה נגרמו לתובעת שכנגד הנזקים הבאים: בהתאם לחוות דעת השמאי אשר צורפה לכתב התביעה הוערך הנזק לרכב בסכום של 12,118 ₪; כן נגרמה לרכב ירידת ערך בסכום של 4,290 ₪. בנוסף נשאה התובעת שכנגד בהוצאות גרירה בסכום של 271 ₪ ובתשלום שכ"ט שמאי בסכום של 400 ₪.

לפיכך, אני קובעת כי הנתבעים שכנגד ישלמו, ביחד ולחוד, לתובעת שכנגד, סך של 17,079 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 12.8.12 ועד יום התשלום בפועל.

כן ישאו הנתבעים שכנגד בהוצאות התובעת שכנגד בסכום של 1,000 ש"ח.

הסכומים שנפסקו ישולמו בתוך 30 יום.

פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום ממועד המצאת פסק הדין.