אביטל נ' מדינת ישראל

פסק דין

בתביעה תובע התובע את הנתבעת בשל טענתו שמשטרת ישראל פגעה בפרטיותו בכך שנכנסה לביתו ללא צו, לאחר שהוגשה נגדו תלונה על פגיעה ברכב. לטענת התובע הכניסה לביתו נעשתה באופן בלתי סביר ושלא בדרך מקובלת ולפיכך התובע תובע סך של 50,000 ₪ בהתאם להוראות חוק הגנת הפרטיות ללא צורך בהוכחת נזק. התובע טוען כי בגין התנהגות השוטרים שנכנסו לביתו הוא הגיש תלונה למחלקת תלונות הציבור של המשטרה ותלונתו נמצאה מוצדקת. לטענת התובע מדובר ב- 2 כניסות בזמנים שונים. התובע צירף את תלונתו ואת מכתבי התשובה שקיבל, בהם נכתב כי השוטרים נהגו שלא בדרך המקובלת ועל כך הם יטופלו משמעתית.

הנתבעת טוענת כי התובע היה דרוש לחקירה בשל עבירה של חבלה במזיד לרכב, עבירה המוגדרת "פשע". התובע זומן לחקירה מספר פעמים אך לא התייצב. במהלך החיפושים אחריו התייצב שוטר בביתו על מנת להביאו לחקירה. אמו אמרה שהיא לא יודעת היכן הוא. השוטר ראה בחצר דלת נוספת, לפיכך הוא הקיש עליה וחברתו של התובע השיבה "כן". השוטר נכנס, עמד בפתח הבית ושאל אם התובע בבית, החברה ענתה שהוא לידה. השוטר הסביר שהוא דרוש לחקירה. נעשה נסיון להעירו, ללא הצלחה, כיוון שהוא היה תחת השפעת כדורי שינה. לאור המצב, השוטר החתים את החברה על זימון לחקירה ועזב את המקום. לאחר מספר דקות השוטר שב כדי לרשום את מספר הטלפון של החברה. הנתבעת טוענת כי כיוון שהחשוד הוזמן לחקירה מספר פעמיים ולא התייצב היה לשוטר יסוד סביר לחשש שהתובע לא יופיע להליכי חקירה ולפיכך ובהתאם להוראות סעיף 23 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים) התשנ"ו 1996 (להלן "חוק המעצרים"), השוטר היה רשאי לעצור אותו. הנתבעת טוענת עוד כי הייתה עילת מעצר גם לפי הוראות סעיף 23 א' (4) לחוק המעצרים בשל החשד שבגינו הוזמן התובע לחקירה – חבלה ברכב במזיד. הנתבעת טוענת עוד כי התובע בהתנהגותו גרם להתנהגות השוטרים ואף לפי דבריו בעדותו במשטרה הוא היה תחת השפעת כדורי שינה ולא יכול היה להגיב.

הנתבעת טוענת עוד כי כיוון שכל הפעולות שנעשו ע"י השוטרים נעשו בתום לב ותוך הפעלת סמכות בתחום ההרשאה החוקית, ללא רשלנות אין עילה נזיקית נגדה בהתאם להוראות סעיף 3 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) התשי"ב-1952 וכן לאור הוראות סעיף 44 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר בחידוש) (נוסח חדש) תשכ"ט 1969.

בדיון שנקבע העידו חברתו של התובע, והשוטרים שביצעו את הכניסה לבית התובע.

חברתו של התובעת הכחישה את הטענה לפיה השוטרים דפקו בדלת ונכסו רק לאחר שהוא ענתה "כן". לדבריה, היא שמעה רעשים, פתחה את העיניים וראתה את השוטרים בתוך החדר. לדבריה, היא והתובע היו ערומים (היא בבייבי דול שקוף). היא ביקשה מהשוטרים לצאת כדי שתוכל להתלבש, אך הם סירבו מחשש שהתובע יברח, למרות שלא היה מקום ממנו ניתן לברוח כיוון שאין חלון והשוטרים ליד הדלת. רק לאחר תחנוניה, השוטרים יצאו אך המשיכו להציץ מפעם לפעם. לאחר שסיימה להתלבש, השוטר נכנס שוב וניסה להעיר את התובע תוך טלטולו ולמרות שהיא ביקשה לעזוב אותו כיוון שהוא לאחר קבלת טיפול בשל פציעה ותחת השפעת כדורי שינה. לדבריה, מאז היא בפחדים והולכת לישון אצל הוריה, לדבריה, גם שער החצר ממנה נכנס השוטר היה סגור ונעול והשוטרים קפצו מעל הגדר כדי להיכנס לחצר.

מטעם ההגנה העידו השוטרים שנכנסו לביתו של התובע ב- 2 הפעמים המוזכרים בתביעה.

השוטר, לשעבר, לירון דבורי סיפר שהוא השוטר שנכנס באירוע המרכזי נשוא התביעה ביום 23.7.03. לדבריו, הוא ביקש למסור לאימו של התובע הזמנה לחקירה, אך זו אמרה שאין לה קשר עם התובע. כשהוא יצא מביתה הוא ראה שיש כניסה לחדר נוסף ושמע רעשים של מזגן או מאוורר מאותו חדר לכן הוא ניגש לשם, דפק בדלק, ולאחר ששמע שעונים לו מבפנים "כן", הוא פתח את הדלת וראה את התובע וחברתו שוכבים במיטה מתחת לשמיכה. הוא הזדהה כשוטר והבהיר שהתובע דרוש לחקירה אך מתחמק ממנה. הבחורה ביקשה ממנו לסגור את הדלת אך בתחילה הוא סירב כיוון שמדובר בתובע שמתחמק מחקירה. לאחר מכן כשראה שאין אפשרות נוספת ליציאה הוא סגר את הדלת. לדבריו, לפני יציאתו, החברה של התובע ניסתה להעיר את התובע אך ללא הצלחה. לדבריה, הוא היה אחרי טיפול רפואי ותחת השפעת כדורי שינה. לאחר שהחברה סיימה להתלבש הוא נכנס שוב וניסה להעיר את התובע, ללא הצלחה. לדבריו, הן בשלב הזה והן בשיחה עם האם לפני כן, הוא לא התבקש לצאת מהמקום. לאחר התייעצות הוא מסר לחברה הזמנה לאחר שהיא התחייבה שהיא אחראית שהתובע יגיע לחקירה. כשהגיע לניידת הוא שם לב שלא לקח את פרטי הטלפון שלה לכן חזר, דפק שוב בדלת, החברה פתחה ומסרה את מס' הטלפון שלה.

השוטר, אופיר רביבו, הוא השוטר שנכנס באירוע השני לבית התובע. לדבריו, נמסר לו מהתחנה שהתובע דרוש לחקירה ומנסים לאתר אותו כבר זמן רב. הוא הגיע לשכונת מגוריו של התובע ושאל כבאי שפגש במקום כיצד להגיע לביתו. הכבאי הראה לו את המקום ואמר לו שמדובר בבחור בעייתי שמתחמק מהמשטרה. הוא הגיע לבית עם שוטר נוסף, ראה שיש שני פתחים, העמיד את השוטר ליד אחד הפתחים וניגש לפתח השני. הוא הקיש בדלת וכשלא הייתה תשובה פתח את הדלת, הכניס את הראש פנימה, אמר שלום, ביקש מהגבר שיתלווה אליו לניידת, הגבר התלווה אליו, קיבל הזמנה ובזאת הסתיים העניין.

לאחר עיון בעדויות ובטענות הצדדים, באתי למסקנה כי אמנם יש מקום לפיצוי התובע בשל הכניסה לביתו ביום 23.7.09 ואולם סכום הפיצוי צריך להיות נמוך באופן משמעותי מסכום התביעה באופן שהסכום יביע הסתייגות מסוימת מהתנהלות המשטרה, אך תשים במקום הראוי את אשמו התורם המשמעותי של התובע וסביבתו (אימו וחברתו). מתוך החומר עולה כי התובע הוזמן מספר פעמים לחקירה אך בחר שלא להתייצב. בנסיבות אלו כאשר השוטר מצא את התובע בביתו לאחר שאימו, שניות מספר קודם לכן, אמרה לאותו שוטר שאין לה קשר עם התובע, פעל השוטר בסבירות כאשר ניסה להביא את התובע שהיה דרוש לחקירה, לחוקר או לפחות להמציא לו את ההזמנה. אני מקבל את עדותו של השוטר לפיה הוא נכנס לבית לאחר שדפק בדלת ושמע את התשובה "כן" מבפנים. חרף האמור, כאשר השוטר ראה את התובע וחברתו במצב אינטימי, היה סביר שהוא ייצא מייד ויאפשר לחברה להתארגן ולהתלבש. השוטר לא עשה כן באופן מיידי ולפיכך יש לראות באי יציאתו המיידית פגיעה שאינה צריכה ואינה סבירה בפרטיותם של התובע וחברתו. כאמור, לתובע ולאימו יש אשמה רבה במצב שנוצר ולפיכך הפיצוי צריך להיות סמלי על מנת להביע את אי הנוחות מהתנהגות השוטר, התנהגות שנמצאה כלא ראויה גם בבדיקה פנימית של המשטרה.

באשר לכניסה השנייה מיום 10.2.10, אין לקבוע פיצוי כלשהו שכן מדובר בשוטר שדפק בדלת, פתח אותה ולא נכנס כלל, התובע יצא איתו לרכב וקיבל הזמנה. אין בהתנהגות זו כדי להוות פגיעה בפרטיות המזכה בפיצוי.

לאור כל האמור ובהתחשב באשמתו הרבה של התובע ואימו למצב שנוצר לאחר כניסת השוטר, שהגיע למלא את תפקידו ולזמן את התובע לחקירה, אני מחייב את הנתבעת לפצות את התובע בסכום של 1,500 ₪ ובנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק לצדדים

ניתן היום, כ"ב אייר תשע"א, 26 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: