אביטבול נ' מדינת ישראל

פסק דין

משהודיעה המשיבה בתוך המועד הקבוע בדין על הפסקת הגביה של אגרת בתי המשפט בהודעת ערעור אחת הכוללות מספר שנות מס לפי מספר שנות המס שבערעור ושבה לגבות אגרה פר הודעת ערעור, נשמט הבסיס לבקשת האישור ולתובענה על פי סעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006. משכך בקשת האישור כמו התובענה, נדחות.

באשר לגמול המיוחד ולשכר טרחת עורכי דין המבקש: אין אני מוצא צורך לקבוע אם גבית האגרה כפי שנגבתה הייתה שלא כדין. אעיר כי המשיבה פעלה על פי חוות דעת משפטית ולאחר שקיימה דיון פנימי בנושא שהוא אכן מעורר מחלוקת פרשנית לגיטימית. לדידי די שלמבקש תרומה בהפסקת הגביה, אף אם המשיבה שקלה הדברים גם מטעמים אחרים כפי שהיא מפרטת (יעילות, נוחות, מדיניות ציבורית וכד') , כדי לזכותו בגמול המיוחד ואת עורכי הדין בשכר טרחה.

בהביאי בחשבון את מכלול טענות הצדדים ואת השיקולים לכאן ולכאן אני מוצא כי יש לקבוע כי הגמול המיוחד יעמוד על סך 40,000 ₪ ושכר טרחת עורכי הדין להעמיד על סך של 140,000 ₪. אינני מוצא מקום להרחיב מעבר לכך באשר הדברים נדונו כבר בהרחבה בעוד בסופו של יום הקביעה היא על דרך האומדנה. הסכומים האמורים משקפים לגישתי איזון הולם בין הטענות השונות והראויות שהעלו הצדדים .

הבקשה כמו העתירה נדחות.

ניתן היום, כ"ז סיון תשע"א, 29 יוני 2011, בהעדר הצדדים.