אביטבול ואח' נ' גיא שירותי רכב

פסק דין

ב- 25/2/08 רכשה התובעת מכונית מזדה מודל 1998 מהנתבע – סוחר מכוניות. נרשם מסמך "הצהרה" הפוטר את הנתבע מכל אחריות לרכב, אך הנתבעת מעידה כי הנתבע הצהיר בפניה בעל פה כי הוא אחראי למנוע ולגיר למשך שנה, והוא כתובת לתובעת בכל דבר שתזדקק לו בעניין הרכב.

כעבור מספר חודשים הבחינה התובעת בכך שהיא ממלאה שמן בכמויות גדולות, אף שלא נתגלו נזילות. היא פנתה למוסך מורשה של מזדה ונאמר לה כי המנוע עומד בפני השבתה, היא פנתה לנתבע שאמר שאיננו מאמין במוסך מזדה, והפנה אותה למוסך העוגן שבצע תיקונים קטנים ב- 28/12/08 וב- 21/1/09 והתובעת שילמה סה"כ 890 ₪.

אחרי הטפולים הללו מצב הרכב לא השתפר אלא נעשה גרוע יותר כדי סיכון לנסיעה.

מוסך מזדה הציע לתובעת תיקון יסודי, בעלות של 7880 ₪, הנתבע סירב לשאת בעלות התיקון – והתובעת לא יכולה הייתה, גם היא לעמוד בהוצאה זו לכן הסכימה להצעתו של הנתבע לבחור מכונית אחרת במגרשו. ב- 28/1/09 נעשה ביניהם הסכם להחלפת רכב והתובעת קבלה פיאט פונטו מהשכרה – מודל 2003 והוסיפה לנתבע 4000 ₪.

התובעת מציגה 6 חשבוניות על תיקונים שנעשו בפיאט פונטו החל מ- 19/4/09 בעלות כוללת של כ- 9000 ₪.

בתביעתה מונה התובעת את ההפסדים אותם היא דורשת מהנתבע ובהם 1250 ₪ הפסדי ימי עבודה שלה ושל בנה, עלות שתי בדיקות לכלי הרכב מזדה ופונטו, 890 ₪ ששולמו עבור התיקונים במזדה, טסט, והסכום העיקרי הוא 4000 ₪ תוספת ששלמה עבור הפונטו.

ואלה טענות הנתבע:

לא ניתנה לתובעת הבטחת אחריות מלאה לגיר ולמנוע למשך שנה שלימה ואפילו הייתה נכונה טענת התובעים מקובל בענף להגביל אחריות לתקופה או לקילומטר ובמקרה זה נסעה התובעת 22,000 ק"מ מיום רכישת המכונית ונהוג לתת אחריות עד 5000 ק"מ.

עם זאת, כאשר פנתה התובעת לנתבע לאחר כ- 10 חודשים ובקשה עזרה בתיקון תקלה – לווה אותה הנתבע וסייע לה לפתור את הבעיה ביעילות בעלות נמוכה, לשביעות רצונה.

במהלך ינואר 2009 פנתה התובעת ובקשה להחליף את המזדה ברכב קטן יותר משקוליים כלכליים, דלק, בטוח ואחזקה שוטפת, ואכן קבלה פונטו והוסיפה 4000 ₪.

הנתבע מוסיף כי לאחר שקבל את המזדה, הופיע הוא בתיקון שהיה נדרש עפ"י הצעת המחיר שהגישה התובעת.

הנני דוחה כשקרית את טענת הנתבע כי התובעת בקשה החלפת המזדה משיקוליה הכלכלים.

ומקבלת את גרסת התובעת כי עשתה זאת רק בשל מצבה של המזדה שהצריך השקעה כספית גדולה מאד שהנתבע לא הסכים להשתתף אפילו במחציית כפי שהיא הציעה בזמנו.

עוד, הנני מקבלת כמהימנה גרסת התובעת כי הנתבע הבטיח לה בעל פה אחריות למשך שנה לגיר ולמנוע ומטעמיו – לא התחייב בכתב על תקופת אחריות כלשהי, כפי שטען שנהוג להתחייב – כמובא לעיל.

התקלות בפונטו התגלו תוך תקופת זמן קצרה, קרוב לשלושה חודשים, והתובעת נמנעה מלתבוע את הוצאותיה כיוון שהנתבע דרש ממנה לוותר על אחריות, והיא נאלצה לעשות כן, על מנת להקטין את נזקיה, ומבלי ששיערה כי נפלה מן הפח אל הפחת.

אין ספק כי נגרמו לתובעת נזקים גם בהפסד ימי עבודה, כאשר נדרשו טפולים ותיקונים כה רבים בשני כלי הרכב, זאת בנוסף להוצאותיה שפורטו, ויש על הנתבע כסוחר מכוניות אחריות למכר כלי רכב תקינים – ולשאת באחריות לנזקים שנגרמים תוך תקופה לאחר רכישה.

הנתבע התנער מאחריות – אף שהבטיח בע"פ כי יהא אחראי.

בהתחשב בכל האמור הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך 7000 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום הפירעון.

ניתן היום, ז' טבת תש"ע, 24 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.