אבידר נ' שלמה

פסק דין

1.בפניי תביעת התובע על סך 2,992 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכבו מסוג דייהטסו על ידי הנתבע אשר נהג במועד התאונה ברכב מסוג מזדה.

2.לטענת התובע, ביום 22.12.09 עת פנה ימינה תוך כדי איתות על כוונתו חש חבטה ברכבו כאשר רכב הנתבע ביצע פניית פרסה שמאלה תוך התעלמות מוחלטת מתמרור האוסר על פניה שכזו. לדברי התובע, הנתבע התפרץ לנתיב נסיעתו וגרם לו את הנזקים שפורטו בחוות דעת השמאי וכמפורט בסעיף 5 לכתב התביעה.

3.הנתבע בכתב הגנתו טען, כי בהגיעו לצומת הרחובות ויצמן-ירושלים ברעננה ביצע פניית פרסה שמאלה ולאחר שסיים את הפניה הגיח רכבו של התובע מכיוון רח' ירושלים, פנה ימינה בחוסר זהירות ותשומת לב לנעשה בדרך ופגע בדלת האחורית הימנית של רכב הנתבע.

לטענת הנתבע ככל שיעלה בידו להוכיח הרי שבזמן הרלוונטי לתאונה לא היה מוצב תמרור האוסר על פניית פרסה בצומת הרחובות הנ"ל.

עוד טוען כי רכבו של התובע נבדק רק ביום 2.2.10 ובשים לב לעובדה, כי התאונה ארעה ביום 22.12.09 הרי שיש בעובדה זו לנתק את הקשר הסיבתי.

4.בדיון שהתקיים העיד התובע ואילו הנתבע העיד את חברו (מר נחמן בראונר) ואת אשתו (הגב' חיננית שלמה).

כמו כן, הגישו הצדדים במהלך הדיון מוצגים שונים אשר סומנו כאמור בפרוטוקול.

עם סיום החקירות סיכמו הצדדים בקצרה טיעוניהם.

5.מוקד המחלוקת לפיכך השאלה האם בצומת הרחובות ויצמן-ירושלים, במקום בו אירעה התאונה, היה ניצב שלט אשר אסר את ביצוע פניית הפרסה שמאלה כפי שביצע הנתבע.

6.לאחר שנתתי דעתי לטיעוני ב"כ הצד דים ובחנתי את הראיות שבאו בפניי, מצאתי כי דין התביעה להתקבל לאמור עלה בידי התובע לשכנע כי אכן פניית הפרסה שביצע הנתבע שמאלה היתה בניגוד לתמרור שאסר לעשות כן.

7.התובע הציג בפניי מסמכים מאגף ההנדסה בעיריית רעננה (ועדת התנועה) – ר' נספחים ת/1-ת/3. ממסמכים אלה עולה כי כבר ביום 16.1.03 החליטה ועדת התנועה המרכזית לאסור על פניית פרסה בצומת הרחובות ויצמן פינת ירושלים ודיווח בענין זה נשלח אל מפקחת התעבורה במחוז תל-אביב ואל מנכ"ל העיריה.

8.התובע בעדותו ציין, כי את התמונות שצורפו לכתב תביעתו ואשר באחת מהן נראה תמרור האוסר על פניית הפרסה צילם כשבוע לאחר התאונה. עדותו זו אמינה בעיני.

9.הנתבע מצדו העיד את חברו ואת אשתו. עדותו של החבר אשר ישב במושב האחורי אינה אמינה בעיני ואיני סבור כי בזמן אמת הוא היה מודע לתמרור אשר היה מוצב במקום.

לעדותה של אשת הנתבע מצאתי להתייחס בזהירות בשל הקרבה המשפחתית.

10.הנתבע הגיש לעיוני שני גליונות צילום (נת/1 ונת/2) בגיליונות אלו, מעבר לשלט העצור, נראה תמרור נמוך אשר בוהק באור בצבע לבן. הנתבע צירף כיתוב בנת/2 שניתן לראות שצבע התמרור הוא כחול ולא אדום. ראשית, תמוה בעיני מדוע תמרור זה בוהק באור לבן וככל שרצה הנתבע להראות כי אכן אין המדובר בתמרור האוסר על פניית פרסה היה עליו לנסות ולצלם את תמרור זה מזוויות שונות. העובדה, כי התמרור נראה בצבע כחול בצילום אינה מעלה ואינה מורידה שכן תמרורים נוספים שצולמו אף הם מופיעים בגוון תכלכל בצילום והדבר נובע כנראה מעוצמת האור וההבזק.

11.תשומת הלב מופנית אף לכך שבתמונה שצירף התובע ובה נראה התמרור אוסר על פניית הפרסה נראה גבו של תמרור נוסף מעברה השני של הצומת כאשר בצילום שהציג הנתבע (נת/2) נראה תמרור זה אף הוא בצבע לבן/תכלת.

בסופו של יום וככל שחפץ היה הנתבע להציג לפני בית המשפט כי התמרור שניצב בצומת ואשר לטענת התובע אוסר על פניית הפרסה, הינו תמרור אחר שאינו תמרור שכזה יכול היה לבוא בשעת יום ולצלם תמרור זה ולא להסתפק בהגשת תמונה שצולמה בלילה ואשר התמרור בה מטושטש. צילום שכזה על רקע האמור לעיל מעלה את החשד שהנתבע לא חפץ בהצגת התמרור באופן ברור המשקף את המציאות.

12.בהינתן האמור ולאור האמון שמצאתי ליתן בגרסתו של התובע, דין התביעה להתקבל.

13.לאחר שבחנתי את ראשי הנזק השונים, את התמונות שהוצגו באשר למצב רכבו של התובע לאחר התאונה ואת החשבוניות שצורפו, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 2,992 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה.