אבידני נ' נוי ואח'

החלטה

לאחר שעיינתי בבקשת התובעת למינוי מומחה בתחום השיקומי-תעסוקתי, בתגובה ובתשובה, החלטתי להיעתר לה.

מדובר בתביעה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים אשר הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה. ועדה רפואית של המל"ל העריכה כי בעקבות התאונה סבלה התובעת מנכויות זמניות: 100% 23.7.07-30.9.07. 44% 1.10.07-31.80.08. כן נקבע כי נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 37.34% (10% בגין גב תחתון, 10% בגין הגבלה בתנועות קרסול ימין, 5% בגין הגבלה בתנועות כתף ימין, 5% בגין פגיעה נפשית, 5% בגין פגיעה באף, 5% בגין צלקת בפנים, 5% בגין צלקות בגפה הימנית).

בבקשתה טענה התובעת כי הנכויות שנגרמו לה מסבות לה הגבלה ניכרת בתפקוד וכי מכלול הנכויות מעצים את ההגבלות התפקודיות. נטען, כי לאור הפער בין עמדת התובעת לבין עמדת הנתבעת אשר למצב התפקודי, הנטל להוכחת הנכות התפקודית כבד במיוחד. עוד נטען כי דרך המלך להוכחת טענותיה היא באמצעות חקירת המומחים הרפואיים, אולם שעה שאין באפשרותה לחקור את רופאי המל"ל, אין לתובעת דרך להוכיח את צרכי שיקומה זולת מינוי מומחה שיקומי.

מנגד, טענה הנתבעת כי בהתאם לסעיף 6ב לחוק הפיצויים, קביעת המל"ל מחייבת את הצדדים וכי התובעת לא הגישה בקשה להבאת ראיות לסתור. הנתבעת הוסיפה כי מאז התאונה ועד עתה לא פעלה התובעת למיצוי זכויותיה מול המל"ל וכי מועד הגשת הבקשה לאחר מתן הצעת בית המשפט, לוקה בחוסר תום לב. נטען, כי ההכרעה בדבר ההשפעה התפקודית של הנכויות מסורה לבית המשפט וכי בשלב זה של התביעה, בו טרם נשמעה עדותה של התובעת אין מקום למינוי מומחה שיקומי.

עוד טענה הנתבעת כי התובעת שבה למעגל העבודה כחודש לאחר פיטוריה, קודמה בתפקידה והשביחה את שכרה. לטענתה, התובעת בחרה מיוזמתה להפחית את היקף המשרה ולא צירפה תיעוד הנוגע להחמרה במצבה.

התובעת השיבה כי תקנה 15 הופעלה בשיעור של רבע וכי התובעת נבדקה על ידי רופא תעסוקתי אשר העריכו שהתובעת מוגבלת לארבע שעות עבודה ביום.

בחינת האפשרות למינוי מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית מחייבת כי בית המשפט יגיע למסקנה שאינו יכול להעריך את הפגיעה בכושר ההשתכרות על בסיס הראיות שבפניו (בר"ע (ת"א) 2818/01 בלחסן ציפורה נ' ברבי מזל, לא פורסם). במקרים רבים יכול בית המשפט לעמוד על ההשלכה התפקודית של הנכות בעזרת בעזרת עדים "עובדתיים" ובעזרת הכלים המשפטיים השונים העומדים לרשות בית המשפט לצורך הסקת מסקנות מהעובדות שהוכחו בפניו:

"הצורך במינוי מומחה בתחום השיקום והמועד הרצוי למינויו מחייבים בחינה מיוחדת. ראוי לבחון תמיד אם אין די בחוות הדעת של המומחים הרפואיים האחרים. תכופות די למשל בחוות דעתו של האורטופד או הנירולוג כדי להצביע על צורכי הריפוי, הטיפול והשיקום של הנפגע. ... במקרים הרגילים אין למנות מומחה שיקומי כעניין שבשגרה. הפרקטיקה המקובלת והראוייה היא שהשאלה אם למנות מומחה שיקומי, במקרים הרגילים, תחתך רק לאחר חקירתו של המומחה הרפואי 'הרגיל', אם אומנם נתבקש הוא לחקירה" (ריבלין, תאונת הדרכים – סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה רביעית, עמ' 678).

הצדקה למינוי יכולה להיות נעוצה בכך שבהליכים שבהם נקבעת הנכות על פי סעיף 6ב' ומשכך, לא ניתן לחקור את חברי הועדה ולדלות מהם תשובות לגבי ההיבטים התפקודיים (ע"א 563/88 יצחק אשל נ' קרנית, פ"ד מה (5) 520, 525, בש"א (מחוזי-חיפה) 15168/00 מרג'יה ג'רסי נ' עודה טוני ו-2 אח' תק-מח 2000(4), 4816, עמ' 4818), כפי שבענייננו. עם זאת, ברור שלבסוף קביעת הנכות התפקודית מסורה לשופט הדן במשפט על בסיס הראיות שבפניו לעניין התפקוד, הכישורים, הסגולות, ההכשרה ותחומי העיסוק (ע"א 516/86 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מ (4) 687, 703-704).

במכלול פגיעתה של התובעת כמתואר לעיל, בה נקבעה נכות על-פי דין, ישנה ראשית ראייה למינוי מומחה בתחום התעסוקתי. החלטתי זו ניתנת גם על רקע ההלכה הפסוקה שחזרה והדגישה, כי עקרון יסוד בתביעות על-פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, הינו שהתובע-הניזוק אינו יכול להוכיח את מצבו הרפואי אלא באמצעות מומחה שביהמ"ש ימנה, על ביהמ"ש להישמר מלנעול את הדלת בפני התובע. ולפיכך, על בימ"ש הדן בבקשה למינוי מומחה רפואי בתביעה לפי החוק, אמור לבחון בקשה זו בהפעילו אמת מידה מקלה ומרחיבה. דחיית בקשה למינוי מומחה, כמוה, במידה מסוימת, כדחיית התביעה (או חלקה הנוגע לנכות מסוימת). מכאן הזהירות הרבה שעל ביהמ"ש לנהוג בה כאשר הוא בוחן בקשה למינוי מומחה. ככלל, אין מקום לנקוט כלפי התובעים בגישה קפדנית וחשדנית יתר על המידה, אלא כאשר קיימת סיבה טובה לעשות כן, ואז יש לנמק זאת. יש לסמוך על המומחים שימונו, שישכילו לעמוד על המצב לאשורו. במקרה של ספק, יש למנות מומחה, שכן עדיף שיתברר כי המינוי היה מיותר, ואז גם ניתן יהיה לחייב את התובע בעלות המומחה, מאשר שלא יתמנה מומחה במקרה שאכן סובל התובע מנכות עקב התאונה. (רעא 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 30.5.12).

אשר על כן, דין הבקשה למינוי מומחה בתחום התעסוקתי להתקבל, וזאת לשם הוכחת ההשלכות התפקודיות של הנכות שנקבעה מכוח סעיף 6ב לחוק. חוות הדעת התעסוקתית תהא נתונה למסגרת שנקבעה, על-פי דין, בכל הנוגע לנכות הרפואית "הפיזית" ולא תחרוג ממנה או תסתור אותה (ריבלין, תאונת הדרכים – סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה רביעית, עמ' 679).

בהתאם, עד ליום 1.7.12 יודיעו הצדדים האם מסכימים באשר לזהותו של מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית ותינתן החלטת מינוי נפרדת.

ההוצאות בגין בקשה זו יקבעו עם תום ההליכים בתובענה.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג סיון תשע"ב, 13 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: