אביגל ואח' נ' נוי ואח'

פסק - דין

מונחות בפניי תביעה ותביעה שכנגד בגין הפרת חוזה שכירות וכן, בגין עגמת נפש שנגרמה לנתבעים / התובעים שכנגד במהלך אותה שכירות.

לגרסת התובעים, היה הסכם בין הנתבעים לבין קיבוץ הגושרים כאשר במהלך התקופה הועברו הזכויות של הקיבוץ לידי התובעים במסגרת שיוך דירות ומשום כך, הם תובעים את הנתבעים אשר עזבו את הדירה המושכרת טרם המועד .

התובעים ציינו במהלך הדיון כי ההסכם אמור היה להיות עד סוף חודש מרץ ובפועל הושכרה הדירה בסוף חודש ינואר 2010 כך שעמדה ריקה כשלושה חודשים.

לגרסת הנתבעים / התובעים שכנגד, ההסכם לא היה עד סוף חודש מרץ אלא עד ינואר ונחתם מול קיבוץ הגושרים והיה ברור, לגרסתם, של הנתבעים / התובעים שכנגד כי הדירה תפונה ברגע שביתם בהרחבה בקיבוץ יפתח יהיה מוכן.

הנתבעים הודיעו על עזיבתם שבועיים טרם המועד בו עזבו.

עיון בהסכם מעלה כי הוא נערך ביום 30/4/08 וצויין בו עניין שיוך הדירות ובהתאם לסעיף 8 להסכם אזי ההסכם יעמוד בתוקפו עד אשר יבוטל בהודעה של 30 יום מראש בידי אחד הצדדים אולם, בכל מקרה לא יסתיים קודם לתום תקופת השכירות הקבועה בו .

כמו כן, נקבע מנגנון של יישוב סכסוכים בסעיף 9 להסכם והצדדים גם ציינו כי פנו לגישור שלא צלח וביקשו כי סעיף הבוררות לא יחול אלא בית המשפט לתביעות קטנות ידון בתיק.

כאמור , אין חולק בין הצדדים כי המושכר נעזב ביום 3/11/09 ובעצם על פי ההסכם עמד המושכר ריק במשך שלושה חודשים אשר במהלכם אמורים היו הנתבעים לשלם סך של 2200 ₪ מידי חודש ובסה"כ 6600 ₪ עד סוף חודש ינואר.

הנתבעים מצידם ציינו כי עזבו את המושכר בעת שביתם בהרחבה היה מוכן וכן, הודיעו שבועיים קודם לעזיבה ובעצם עזבו כי במהלך התקופה חשו מאויימים וסבלו מידי התובעים.

הם גם הוסיפו ואמרו כי בלית ברירה שילמו את אותו סכום שכן המקובל הוא על פי עדות מר פיס לשלם סך של 1700 ₪ מידי חודש בלבד.

דין טענותיהם ברובם להידחות שכן, הם ידעו על מה הם חותמים. השכירות נמשכה במהלך שנים וככל הנראה בתחילה היתה מערכת יחסים טובה בין הצדדים שהתערערה לאחר מכן. כך או אחרת, הסכמים יש לכבד והם אמורים לשלם לפחות על פי ההסכם החתום . אולם, הם הביאו עדויות רבות כי אכן התובעים לא השביעו אותם נחת בהתנהגותם וככל הנראה לפחות בתקופה האחרונה, הם ביקשו לעזוב עקב אותה התנהגות מהר ככל הניתן.

אשר על כן, ובהתייחס לעובדה כי המושכר עמד ריק כשלושה חודשים אולם, במהלך אותה תקופה, גם לדברי התובעים הם שיפצו את המושכר, שכן התעתדו לגור בו, אני פוסק כי מחצית מתקופה זו תשולם על ידי הנתבעים היינו סך של 3300 ₪.

סכום זה ישולם תוך 30 ימים שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

בנסיבות , אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ג סיון תש"ע, 26 מאי 2010, בהעדר הצדדים.