אביגדור נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט לתעבורה בתל אביב יפו (כב' השופט צימרמן) אשר לאחר שמיעת ראיות זיכה את המערער מעבירה של נהיגה בשכרות, חלף זאת הרשיעו בעבירה של נהיגה תחת השפעה של משקאות משכרים, לפי תקנה 26(2) לת"ת.

הערעור הינו הן על ההרשעה בעבירה החלופית והן על חומרתו של גזר הדין, וכאן אציין שבית משפט קמא גזר על המערער קנס של 1,500 ₪, פסילה ומאסר מותנים ופסילה ב פועל של 11 חודשים.

עיקר טענתו של המערער לענין ההרשעה הינה שבית משפט קמא עשה שימוש בסעיף 184 לחסד"פ (נוסח משולב) תשמ"ב-1982, שלא כדין, אף לא נזקק לו בהכרעת הדין בהרשיעו באותו סעיף בו הורשע, בית משפט קמא גרם לכך שלנאשם לא ניתנה הזדמנות סבירה להתגונן מפני העבירה החלופית, כדרישת סעיף 184 לחסד"פ.

גם ב"כ המערער עצמו שאל, אם כי בקיצור, את השוטרת שהעידה לענין זה, באשר לדו"ח המאפיינים, אף המערער עצמו נחקר בענין, עסקינן בעבירה שאמנם נמצאת בחיקוק אחר, אך הינה מאותו סל חיקוקים והוראות דין לעבירה של נהיגה תחת השפעת משקה משכר הינה בבחינת עבירת בת לעבירה של נהיגה בשכרות.

מי שמתגונן בעבירה של נהיגה בשכרות, מתגונן גם מהעבירה האחרת. אין חובה של אזהרה מפורשת מפני הרשעה בעבירה חלופית, ומפנה ל"הנחיות" בית המשפט העליון בע"פ 63/79, ציון עוזר נ' מ"י, פ"די ל,ג (3) עמ' 606.

לגופו של ענין, בית משפט קמא הרשיע את המערער בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, לאור בדיקת מאפיינים שנכשלה כולה על רוב יסודותיה, על סמך הודאת המערער כי שתה 2 בקבוקי בירה קודם לבדיקתו, השוטר התרשם כי בנוסף לריח אלכוהול הנודף מהמערער התבטא באופן שמצביע על שכרותו, ובין היתר הודאה בשתיית שני בקבוקי בירה.

הערעור על הכרעת הדין נדחה.

לענין העונש, עונש של 11 חודשי פסילה בנסיבות מקרה זה ובנסיבות עברו התעבורתי המכביד של המערער, המחזיק 46 הרשעות קודמות בעבירות בין היתר חמורות, של מהירות יותר מפעם אחת ועוד, אין הצדקה להתערבות בגזר הדין, והערעור על העונש נדחה.

ניתנה והודעה היום י"ח תמוז תשע"א, 20/07/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: