אביבי נ' גואטה ואח'

החלטה

מבוא - מהות התביעה, הצדדים והשאלות השנויות במחלוקת

1. ביום 13.3.98, נפגעה התובעת, לירון אביבי (להלן: "התובעת"), ילידת 1981, בתאונת דרכים. בעת ארוע התאונה, התובעת ישבה ברכב מסוג סובארו, מ.ר. 25-933-86 (להלן: "הסובארו"), אשר היה בעצירה ונפגע מאחור, על ידי רכב מסוג ניסאן, מ.ר. 1463816 (להלן: "הרכב הפוגע").

2.הרכב הפוגע היה נהוג על ידי הנתבע מס' 1, אופיר גואטה (להלן: "אופיר").

הנתבעות 2 ו- 3 ביטחו את השימוש ברכב הפוגע (להלן יקראו ביחד: "הנתבעים").

3.בעת ארוע התאונה, לא היה לתובעת רשיון נהיגה - עובדה זו אינה שנויה במחלוקת.

4.בשנת 2001, הגישה התובעת תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק" או "חוק הפיצויים"). התביעה הוגשה כנגד אחותה של התובעת, אבישג אביבי (להלן: "אבישג"), אשר על פי הנטען, נהגה ברכב הסובארו וכנגד מבטחות הסובארו. תביעה זו התבררה במסגרת ת.א. 23290/01 בבית משפט השלום בחיפה (להלן: "התביעה הקודמת").

5.במסגרת הדיון בתביעה הקודמת, התובעת טענה כי אבישג נהגה ברכב הסובארו, ממושב גבעתי למושב אמונים וכי בהגיען למושב אמונים, עצרה אבישג את הרכב ויצאה ממנו על מנת לקרוא לחברה והתובעת אשר ישבה במושב שליד הנהג, שיחררה את חגורת הבטיחות וכתוצאה מהפגיעה ברכב, נהדפה אל מחוץ לרכב, דרך דלת הנהג.

אופיר אשר זומן על ידי מבטחות רכב הסובארו לעדות, העיד כי בעת ארוע התאונה, התובעת ישבה במושב הנהג ברכב הסובארו.

6.בפסק דין שניתן ביום 9.5.04, על ידי כב' השופט רמזי חדיד (להלן: "פסק הדין בתביעה הקודמת"), נדחתה גרסתה של התובעת וכדבריו כב' השופט חדיד: "טענת התובעת כאילו במהלך אירוע התאונה רכב הסובארו נהדף מאחור באמצעות הרכב בו נהג אופיר וכתוצאה מכך היא עפה מדלת הנהג שהייתה פתוחה אותה עת מחוץ לרכב, טענה זו אינה הגיונית ואינה סבירה בעיניי... אין כל אפשרות שכתוצאה מתאונה כפי שארעה במקרה דנן, גופה של התובעת יטלטל בתוך הרכב, ירחף בחלל הרכב, יסטה שמאלה ויצא החוצה מדלת הנהג... " (סעיף 12 לפסק הדין בתביעה הקודמת). בהמשך מציין כב' השופט חדיד כי ראה להעדיף את גרסתו של אופיר על פיה התובעת ישבה במושב הנהג, וכדבריו: "בניגוד לאינטרס המובהק של התובעת והנתבעת בהעלאת הגרסה כאילו התובעת ישבה במושב שליד הנהג עובר לאירוע התאונה, הרי, אין לאופיר כל אינטרס לטעון כי התובעת נהגה ברכב הסובארו כאשר אין הדבר כך, שכן, אין בטענה זו להעלות או להוריד מאחריותו לאירוע התאונה כאשר אותה עת רכב הסובארו היה במצב של עצירה מוחלטת" (סעיף 20 לפסק הדין). כפועל יוצא מהקביעה האמורה ובהיות התובעת חסרת רשיון נהיגה - נדחתה תביעתה כנגד מבטחות רכב הסובארו. ערעור שהוגש על פסק הדין נדחה (ראה פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א 2608/04, נספח 3 לתיק המוצגים מטעם התובעת).

7.בתביעה דנן שהוגשה כאמור לאחר שהתביעה נגד מבטחות הסובארו נדחתה, עותרת התובעת לחייב את הנתבעים לפצותה בגין נזקי התאונה, מכח עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"). לחלופין טוענת התובעת כי יש לראות ברכב הסובארו, כרכב שחנה בחניה כדין ולפיכך זכאית התובעת, כמי שישבה ברכב חונה בחניה כדין, לפיצויים על פי חוק הפיצויים, מנהג הרכב הפוגע ומבטחותיו.

8.הנתבעים אשר לא היו צד להליכים במסגרת התביעה הקודמת טוענים כי קביעות פסק הדין בתביעה הקודמת, אינן מחייבות אותם. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי התובעת מושתקת מלטעון כל טענה העומדת בניגוד לטענותיה במסגרת הדיון בתביעה הקודמת.

עוד מוסיפים הנתבעים וטוענים כי גם אם יקבע, כממצא עובדתי, כי בעת ארוע התאונה, התובעת ישבה במושב הנהג, ברכב הסובארו, הרי שאין לראות בה כ"נהגת" ויש לקבוע כי אבישג היא זו שנהגה ברכב הסובארו כך שהתובעת היתה זכאית לפיצויים על פי החוק, ממבטחות הסובארו שכן השימוש שעשתה ברכב סובארו, אינו מחייב קיום רישיון נהיגה. לטענת הנתבעים, בנסיבות העניין החבות לפצות את התובעת מוטלת מכח סעיף 3 א' לחוק הפיצויים, על מבטחות הסובארו, כך שדין התביעה כנגד הנתבעים להדחות מכח עקרון ייחוד העילה הקבוע בסעיף 8 לחוק הפיצויים.

לחלופין טוענים הנתבעים כי גם אם יקבע שהשימוש שעשתה התובעת ברכב הינו בגדר "נהיגה", הרי שיש לקבוע כי התובעת ואבישג, נהגו ברכב במשותף וגם במקרה זה החבות לפיצוי התובעת, חלה על מבטחות הסובארו.

דיון

9.לאור המחלוקת בשאלת החבות, פוצל הדיון ונקבע כי שאלת החבות תוכרע תחילה.

10.בפתח הדברים יש להבהיר כי משהנתבעים לא היו צד להלכים בתביעה הקודמת, הקביעות העובדתיות והמסקנות המשפטיות שנקבעו בפסק הדין בתביעה הקודמת, אינן מחייבות אותם שהרי הלכה היא כי פסק דין בהליך אזרחי, אינו משמש ראיה בהליך אחר, הקביעות העובדתיות בפסק הדין הינן בגדר עדות שמועה במשפט האחר ומסקנות משפטיות אינן אלא בגדר אסמכתא או חוות דעת.

11.יש להצר על כך שהנתבעים לא צורפו כצד להליכים בתביעה הקודמת באופן שניתן היה להכריע בכל השאלות השנויות במחלוקת בצוותא חדא אך משכך הם פני הדברים, יש לדון ולהכריע בשאלות העובדתיות והמשפטיות השנויות נשוא המחלוקת בתביעה דנן.

לצורך ההכרעה, יש להציב תחילה את התשתית העובדתית לאורה תבחנה טענות הצדדים במישור הנורמטיבי-משפטי.

נסיבות ארוע התאונה - מקום ישיבתה של התובעת בעת ארוע התאונה