אבי יצחק ואח' נ' עיריית נתניה ואח'

החלטה

מונחות לפניי בקשתן של הנתבעות 3-4 להורות לתובעים להשיב לשאלון מטעמן.

האם יש לחייב את התובעים להשיב לשאלון, על אף האיחור בהגשתו

לאחר שעיינתי בבקשת הנתבעות 3-4 (להלן: "הבקשה"), בתגובת התובעים ובתשובת הנתבעות 3-4 לתגובת התובעים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

אומנם, אין מחלוקת כי פנייתן של הנתבעות 3-4 אל התובעים והגשתה של הבקשה דנן, נעשו תוך חריגה מלוח הזמנים הקבוע בתקנה 120 בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סד"א") לעניין זה, ומאוחר יותר מיום 22.3.12 - אשר נקבע בהחלטתי מיום 3.11.11 כמועד אחרון להגשת בקשות מקדמיות.

יחד עם זאת, תקנה 143(3) בתקנות סד"א מקנה לבית המשפט סמכות רחבה להחליט בעניין הצגת שאלונים:

"בקדם-משפט או לצורכי קדם-משפט מוסמך שופט —

(3)להחליט בדבר מתן פרטים נוספים, הודיות בעובדות ובמסמכים, הצגת שאלונים, גילוי מסמכים והעיון בהם, עריכת חקירות וחשבונות, בדיקת נכסים ומינוי מומחים".

בית המשפט העליון פסק כי סמכות זו של שופט בקדם המשפט אינה מוגבלת במועדים:

"8. תקנה 143(3) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי בקדם המשפט מוסמך בית המשפט "להחליט בדבר מתן פרטים נוספים, הודיות בעובדות ובמסמכים, הצגת שאלונים, גילוי מסמכים והעיון בהם, עריכת חקירות וחשבונות, בדיקת נכסים ומינוי מומחים". סמכות זו אינה מוגבלת במועדים (ר"ע 241/84 עטאללה נ' UNIVERSAL PICTURES INC, פ"ד לח(2) 643 (1984); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 283 (מהדורה עשירית, 2009)). אכן, בשלב קדם המשפט בית המשפט אינו נתון בסד ההוראות הדיוניות החלות על הליכי הגילוי והעיון בשלבי המשפט, הגם שעליו להתחשב בהן (רע"א 9288/07 איוב נ' שפיגל, פסקאות ח(3) ו-ח(4) להחלטת השופט רובינשטיין (לא פורסם, [פורסם בנבו], 7.11.2007), ביחס להוראות המנויות בתקנות 112-122 לתקנות סדר הדין האזרחי)" [רע"א 10538-08 המכללה האקדמאית הערכית לחינוך בישראל וחיפה נ' כנעאן (פורסם בנבו, 12.4.2009), פסקה 8 בפסק הדין].

במקרה זה, עסקינן בתיק המצוי עדיין בשלב קדם משפט. ההליכים המקדמיים בתיק זה טרם הסתיימו.

לא זו אף זו: ההליכים המקדמיים בתיק זה התאפיינו, ועודם מתאפיינים, באריכות רבה, בעשרות רבות של בקשות, תגובות ותשובות, וכן בשאלונים ארוכים ומסורבלים שהעבירו התובעים לנתבעות, אשר מנו מאות שאלות – ואשר על פי החלטת בית המשפט חויבו התובעים לקצרם.

לאור ההתמשכות הרבה בהליכים המקדמיים, בשים לב לשלב בו מצוי ההליך דנן, ונוכח החשיבות הרבה שבית המשפט מייחס לחקר האמת ולשיקולי צדק – אני סבור כי יש לחייב את התובעים להשיב לשאלון אותו העבירו להם התובעים.

לא למותר לציין כי לנוכח ריבוי הבקשות שהוגשו בשלב קדם המשפט וההחלטות אשר ניתנו בגינן אשר חייבו, בין היתר, הגשת תצהירים ושאלונים מתוקנים, נקבע על ידי בית המשפט בהחלטתו מיום 11.11.12 כי המועד האחרון להגשת בקשות מקדמיות יהיה ביום 6.12.12. בהחלטה זו לא צוין כי היא חלה אך ורק ביחס להחלטות מקדמיות הנובעות מצווים שכבר ניתנו קודם לכן על ידי בית המשפט, ולפיכך אני סבור כי יש בסיס לטענתן של הנתבעות 3-4 כי יש לפרש את החלטת בית המשפט מיום 11.11.12 כקובעת ארכה כללית להגשת בקשות מקדמיות במסגרת הליך זה.

מכל האמור עד כה – דין הבקשה להתקבל.

בקשות התובעים ביחס לשאלון, אשר פורטו במסגרת תגובת התובעים לבקשה

במסגרת תגובתם לבקשה דנן, העלו התובעים מספר בקשות ביחס לשאלון. להלן אתייחס לבקשות אלו של התובעים:

התנגדותם של התובעים לשאלות מתוך השאלון – תקנה 109(ב) בתקנות סד"א קובעת כי "התנגדות למתן תשובה על שאלה פלונית, תירשם בתצהיר הנערך בתשובה על השאלות". על התובעים לפעול בהתאם להוראת תקנה זו, חלף הגשת התנגדויותיהם לשאלות שבשאלון אשר פורטו במסגרת תגובתם לבקשת הנתבעות 3-4;

דרישת התובעים להגבלת מספר השאלות שבשאלון שהגישו הנתבעות 3-4 – לאחר עיון בשאלון הגעתי לכלל מסקנה כי אין המדובר בשאלון ארוך ומכביד באופן יוצא דופן, ולפיכך דין דרישה זו להידחות. אציין כי השאלון שהגישו הנתבעות 3-4 קרוב בהיקפו ובמספר השאלות שבו (30) לשאלון המקוצר שהגישו הנתבעות 3-4 בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 6.12.12. אומנם השאלות שהגישו הנתבעות 3-4 כוללות שאלות משנה – אך הגעתי לכלל דעה כי שאלות המשנה הינן חלק אינטגרלי מהשאלות הרלבנטיות, ואין בהן כדי להכביד.

יצוין כי בכך נבדל השאלון שהגישו הנתבעות 3-4 מהשאלונים הארוכים והמסורבלים באופן יוצא דופן שהגישו התובעים בטרם הגישו שאלון מקוצר על פי החלטת בית המשפט מיום 6.12.12 (שאלון מיום 12.2.12 ושאלון "משלים ומקוצר" מיום 13.9.12) – הן בהיקף העמודים, הן בצפיפות המלל בכל עמוד, הן בהיקפה של כל שאלה, והן בכך ששאלות המשנה שהופיעו בשאלון שהגישו התובעים היו עצמאיות במהותן. לפיכך – אני סבור כי אין בסיס לטענת התובעים בנוגע לפגיעה בעקרון השוויון;