אבואלהיג'א ואח' נ' חג'אזי ואח'

פסק דין

1.בפניי תביעה שהוגשה ע"י התובעים לאכוף על הנתבעים מתן זכות שימוש ומעבר בחלק החלקה הידועה כחלקה 18 מגוש 18565 מאדמות טמרה ששטחה הכולל הוא 35,640 מ"ר (להלן – החלקה"), וליתר דיוק, במגרש המסומן 8/18 מאותה חלקה (להלן:"שטח המריבה" או "דרך הגישה שבמחלוקת"), וכן לאסור עליהם לחסום שטח זה באופן כלשהו.

2.בראשית ההליכים הוגשה בקשה על ידי התובעים למתן צו מניעה זמני האוסר על הנתבעים לבצע שינוי כלשהו בשטח המריבה, אך בהחלטתי מיום 29.1.2009 דחיתי את הבקשה, והדיון כעת נסב על התביעה העיקרית למתן הסעד האמור.

3.טרם שמיעת הראיות בתיק נערך ביקור במקום ביום 11.4.2010 בנוכחות בעלי הדין ובאי כוחם, ופרוטוקול בנדון ניתן ביום 15.4.2010.

נתוני רקע וגדר המחלוקת:

4.התובעים הם אב ובנו. התובע 1 שהינו האב (להלן – "התובע") הוא הבעלים של 1,500 מ"ר מהחלקה במגרש המסומן 8/16 (להלן – "מגרש התובע").

ביתו של התובע בנוי בחלק הצפוני של מגרשו במרחק מטרים בודדים מכביש אספלט ראשי שגובל בחלקה מצד צפון (להלן – "הכביש הראשי"). מאחורי ביתו של התובע (מצד דרום) באותו מגרש ישנו בית אחר שנמצא בשלבי בנייה והמיועד לבנו התובע 2 (להלן – "בנו של התובע").

5.דרך הגישה שבמחלוקת, שסימונה בחלקה הוא מגרש 8/18, גובלת במגרשו של התובע מצד מערב. דרך זו מתחילה בכביש הראשי ומסתיימת לאחר מרחק מה, בחצר בין בתים בנויים השייכים לנתבעים או למי מבני משפחותיהם. דרך הגישה שבמחלוקת סלולה אספלט והכניסה אליה כיום חסומה בשער ברזל.

6.אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובע רכש את זכויותיו בחלקה בהתאם להסכם מכר מיום 15.6.1974 אשר נחתם בינו לבין אביהם של הנתבעים, המנוח סאלח מוחמד חג'אזי ז"ל, ומשותפו לחלקה באותם זמנים, המנוח מוחמד תאופיק חג'אזי ז"ל (להלן - "המוכרים").

7.לטענת התובעים, מאז ומתמיד הם השתמשו בדרך הגישה שבמחלוקת לשם מעבר לצד הדרומי של מגרש התובע, וזאת בהסכמת כל השותפים בחלקה ועל סמך התחייבות המוכרים להעניק להם דרך גישה ומעבר לצד הדרומי של מגרש התובע.

התובעים הוסיפו וטענו, כי חרף העובדה שנהגו במהלך השנים לעבור בדרך הגישה שבמחלוקת, הופתעו לגלות שהנתבעים מונעים מהם לאחרונה לעבור בדרך ואף חסמו את הכניסה אליה (מכיוון הכביש) באמצעות שער ברזל.

8.לשם ביסוס זכות השימוש בדרך הגישה שבמחלוקת בקשו התובעים להסתמך על תשריט החלוקה ת/1 בו מסומנת דרך הגישה שבמחלוקת כ-"דרך" ועליו מתנוססים חתימותיהם של כל בעלי הזכויות בחלקה, לרבות אלו של הנתבעים, כראיה שתומכת בגרסתם כי הנתבעים מאז ומתמיד ראו בדרך הגישה שבמחלוקת כדרך מעבר משותפת לכל בעלי הזכויות בחלקה, לפיכך אין לשלול מהם את זכות השימוש בה.

9.הנתבעים בתורם מכחישים את טענות התובעים וטוענים, בין היתר, כי מעולם לא ניתנה לתובע זכות מעבר בחלקה, מה גם שלתובע הייתה מאז ומתמיד דרך גישה למגרשו מהכביש הראשי הגובל במגרשו. עוד טוענים הנתבעים, כי שטח המריבה הינו שטח פרטי שלהם ומהווה חצר בית וחניון למר חג'אזי סאלח, בנו של הנתבע 2.

10.אשר לתשריט החלוקה ת/1, הנתבעים אינם מכחישים את החלוקה של החלקה למגרשים המופיעים בו, אך טוענים כי כינוי שטח המריבה כ-"דרך" בכתב יד על גבי אותו תשריט אינו אותנטי וכי החתימות המתיימרות להיות חתימותיהם על התשריט, אינם שלהם אם כי מזוייפות.

11.לטענת הנתבעים, כבר בשנת 1983 שני הבעלים המקוריים של החלקה, הם המוכרים, חילקו ביניהם את החלקה שבנדון וגם חלקה 6 הגובלת עמה, ולבקשתם נערך בזמנו תשריט חלוקה ע"י המודד מר יוסף כהן (נ/2) ובו סומן המגרש של התובע בספרה 4. לפי החלוקה בתשריט הנ"ל לא הייתה כל הקצאה משטח החלקה לטובת דרך מעבר לכל השותפים, וגם בתוכנית המתאר של טמרה לא מופיעה דרך הגישה שבמחלוקת כ-'דרך'. ואם לא די בכך הרי שבתשריט אשר הוגש ע"י התובעים לצורך קבלת היתר בניה לבניית בית לבנו של התובע, שטח המריבה לא הוגדר שם כדרך.

12.כמו כן טוענים הנתבעים, כי אין זה נכון שדרך הגישה שבמחלוקת מהווה מעבר לצד הדרומי של החלקה, והעובדה כי התובעים פנו אליהם בשלב מסוים על מנת לקבל את רשותם לעבור בדרך הגישה שבמחלוקת לצורך ביצוע עבודות הבניה לבית בנו של התובע רק תומכת במסקנה כי התובעים ראו בשטח זה כשטח ששיך לנתבעים.

דיון והכרעה:

13.לתיק הוגשו תצהירי עדות ראשית הן של בעלי הדין, למעט בנו של התובע, והן של עדיהם, ובדיונים אשר התקיימו לפניי העידו שורה ארוכה של עדים.

על מנת להקל על הדיון אתייחס לכל אחת מהסוגיות הדורשות הכרעה בנפרד.

האם ניתנה זכות מעבר לתובע בעת הרכישה של המגרש בשנת 1974?