אבו תאיה נ' נח'אש

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בנצרת (כב' השופטת ע' גולומב) מיום 28.12.2011

פסק דין

המבקש השכיר למשיב חנות. בתביעה שהגיש לבית המשפט קמא הוא טען, כי נוסף להשכרת החנות הוא נתן בידי המשיב זכות שימוש במחסן שבבעלותו, תמורת סך 500 ₪ בכל חודש, ולבד מן החודש הראשון לא שולמו לו דמי השימוש הללו. מכאן תביעתו, בה דרש תשלום דמי השימוש.

המשיב כפר בכך, שהתחייב לשלם תמורה כלשהי עבור השימוש במחסן וטען, כי זכות השימוש ניתנה לו במסגרת יחסי החברות ששררו בין השניים.

השופטת קמא שמעה את עדויותיהם של השניים והגיעה לכלל מסקנה, כי המבקש לא הוכיח את תביעתו. מכאן הבקשה ליתן רשות ערעור המונחת לפניי.

לאחר עיון בבקשה על צרופותיה, לא ראיתי להיענות לה. הלכה למעשה מבקש המבקש את התערבותי בממצאים עובדתיים שיצאו מלפני בית המשפט קמא, אלא שבכגון אלה אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב, להוציא מקרים יוצאים מגדר הרגיל, שהעניין שלפנינו איננו נמנה עליהם, לא כל שכן כאשר פסק הדין מושתת על התרשמות בלתי אמצעית מן העדים, כפי שארע בענייננו.

אשר על כן – הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ז שבט תשע"ב, 09 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: