אבו שקארה נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.לפנינו תביעה כנגד החלטת פקיד התביעות מיום 07.07.11 להפחית את קצבת גמלת הבטחת הכנסה לתובע החל מחודש מאי 2011, וזאת בהתבסס על הכנסות רעיוניות מנכס מקרקעין, אשר לגישת הנתבע מצוי בבעלותו של התובע - דירה המשמשת את מגורי בנו מר עמיר (להלן: "הבן").

2.מהלך הדיון

א.ביום 01.05.12 התקיים בתיק דיון מוקדם, לפני ראש ההרכב, במהלכו, עמד ב"כ התובע עמד על טענתו כי הנכס - הדירה המיוחסת לתובע (להלן:"הדירה") הינה הדירה המשמשת אותו ואת בני משפחתו למגורים ואשר אותה נתן, באופן זמני לבנו (מר עמיר), עת התחלף עמו בדירה אחרת השייכת לאחיו (של התובע) והממוקמת בקומת קרקע של אותו בניין. ב"כ התובע למעשה לא חלק על הנתונים שבחוות הדעת שהוגשה מטעם ב"כ הנתבע.

מנגד, טען ב"כ הנתבע כי מאחר והדירה משמת את בן התובע ולא אותו, הרי שהוא יכול לעשות בה כרצונו לרבות להשכירה לשוכרים פוטנציאליים.

בסוף הדיון התקבלה החלטה, במסגרתה הורה בית הדין לתובע להמציא פסיקה לביסוס טענותיו, כאשר במסגרת החלטה זו אף צויין כי היה ולא יפעל התובע כאמור לעיל, יראה אותו ביה"ד כמי שחזר בו מתביעתו ובהתאם יורה על דחייתה ללא צו להוצאות.

ב.ביום 04.06.12, לאחר שהתובע לא פעל בהתאם להחלטה הנ"ל ולא הודיע מאומה, ניתן פסק דין אשר הורה על דחיית התביעה ללא צו להוצאות.

ג.ביום 24.06.12 התובע הגיש בקשה לביטול פסק הדין, וביום 11.07.12, לאחר שהנתבע הודיע כי אינו מתנגד לבקשה, בוטל פסק הדין ולצדדים ניתנה ארכה להודיע את עמדתם ביחס לסוגיות העומדות בבסיס המחלוקת.

ד.בהמשך ומשלא הודיעו הצדדים מאומה, הורה בית הדין, לתובע, בהחלטה מיום 22.07.12, להגיש תצהירים.

ה.ביום 09.04.13 התקיימה ישיבת הוכחות, במהלכה נחקרו התובע והעד מטעמו - אחיו מר מילאד אבו שקארה (להלן:"האח"), על תצהירי עדותם הראשית.

בסיום החקירות, הורינו לצדדים להגיש סיכומיהם ובהמשך אלו הוגשו, (ביום 08.06.13 - סיכומי התובע וביום 10.06.13 - סיכומי הנתבע).

3.להלן העובדות הרלבנטיות לענייננו:

א.התובע, נשוי ומתגורר עם משפחתו בכפר מג'אר, קיבל גמלת הבטחת הכנסה החל מחודש 02/2007.

ב.לאמו של התובע הייתה קרקע בשטח של 810 מ"ר, חלקה 3 בגוש 15576. שטח זה ניתן במתנה לתובע ולשלושת אחיו, וזאת באופן של שיתוף בעלות במקרקעין.

ג.בפועל, נחלק השימוש בקרקע בין האחים שקיבלו את השטח. התובע והאח, משתמשים, כל אחד, בחלקה המערבי של הקרקע שעליה בנוי בית המגורים הדו-משפחתי שלהם- להלן: "הבניין" - (הבניין מורכב משלוש קומות - קומת קרקע, קומה א' וקומה ב'). שני האחים האחרים משתמשים, כל אחד, בחלקה המזרחי של הקרקע שעליה בנוי בית המגורים הדו- משפחתי שלהם.

ד.חלקו של התובע בבעלות המשותפת הוא יחידה אחת בשטח של 123 מ"ר הממוקמת בקומה א' שבבניין, אותה בנה בעצמו בשנת 81 ובה התגורר, עם משפחתו, מאז. יתר חלקי הבניין - קומה ב' המשמשת כדירת מגורים וקומת הקרקע ששימש כמכולת הינם בבעלותו של האח.

ה.בשנת 2008 שיפץ הבן (בעצמו או בעזרת התובע או אחרים) את קומת הקרקע של הבניין, וזאת ברשות האח. לאחר השלמת השיפוץ והכשרת המקום כדירת מגורים, החליפו התובע והבן בדירותיהם באופן שהתובע עבר לגור, ביחד עם אשתו, בדירה המשופצת שבקומת הקרקע ואילו הבן עבר לגור ביחד עם אשתו בדירה, אשר בה התגוררו גם שתי בנותיו הרווקות של התובע.

ו.ביום 03.07.11, ביצע הנתבע, שמאות לדירה, היא הדירה השייכת לתובע ואשר בפועל מתגורר בה הבן. מסקנת השמאי הייתה כי השווי הכולל של הזכויות מסתכם בסך של 307,000 ₪.

ז.בהתאם לשווי הזכויות האמורות נקבעה הכנסתו של התובע בסך של 2,047 ₪ ובגין כך הופחתה גמלתו החל מחודש מאי 2011. הפירוט של חישוב ההפחתה מופיע בתעודת עובד ציבור מיום 07.11.1 שהגיש ב"כ הנתבע ביום 08.01.12 ושנערכה על ידי גב' מנחם נירית - מנהלת מדור גמלאות בסניף המוסד בטבריה.

4.המחלוקת