אבו רוקון נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ח.פ.520024647

פסק דין

ב"כ הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש ליתן פסק דין על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 4ג' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, על בסיס החומר הקיים בתיק, ולאחר שסיכמו טענותיהם בעל פה.

1.התובע, יליד 1988, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 20.12.08 (בן 20 במועד התאונה ובן 24 היום).

2.ממקום התאונה נלקח התובע באמבולנס לחדר מיון בבית חולים רמב"ם.

מתעודת חדר מיון עולה כי נפגע בראש (נמצא שפשוף משמאל) וכן נמצא חתך עמוק בפנים (בלחי ימין). החתך נתפר בהרדמה מקומית והתובע הוזמן להוצאת תפרים שבוע לאחר מכן.

בבדיקות נוספות שנעשו לו בחדר מיון נמצאה נפיחות קלה ושפשוף בזרוע ימין. בבדיקת CT נמצא שבר ללא תזוזה בקיר לטראלי של הסינוס מימין, ללא עדות להגבלה בתנועות עיניים או להפרעה כלשהי בעיניים. רופא אף אוזן גרון שבדק את התובע קבע כי אין מקום להתערבות כירורגית.

3.אושרה לתובע תקופת אי כושר בת חודש ימים (ממועד התאונה ועד ליום 21.1.09) – הוצג אישור רפואי מיום 12/1/09.

4.במועד התאונה היה התובע עתודאי ולמד כסטודנט לתואר ראשון (סימסטר שלישי) באוניברסיטת באר שבע (בפקולטה להנדסה תעשיה וניהול).

5.בתיק מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום הפלסטי - פרופ' מלר.

המומחה קבע בחוות דעתו כי:

"כיום למעלה מ-3 שנים לאחר הפציעה, נותרו במקום שתי צלקות בהירות, שטוחות ועדינות שנגלות לעין בשל ההבדל שבין הגוון הבהיר שלהם לגוון העור סביבן, וקיים יסוד לתלונתו של התובע על היותן מכוערות... כיום לא קיימת שום רקמה היפרטרופית, אינני מוצא שקיים כיום בסיס לטענת גרד. הצלקות הבהירות שנותרו בלחיו הימנית של התובע כתוצאה מפציעתו ביום 20.12.08 מהוות פגם אסטתי שאין בו שום מרכיב תפקודי והוא מקנה נכות אסטתית צמיתה בשיעור 7%".

6.בישיבה שהתקיימה ביום 24.4.12 וכן לישיבת היום, התייצב התובע בעצמו, וביהמ"ש התרשם מהצלקות שנותרו לו בלחי ימין.

יש לומר כי אכן מדובר בצלקות עדינות, שטוחות ובהירות.

7.ב"כ התובע עותרת לפיצוי בסכום של כ - 90,000 ש"ח על פי הפירוט הבא:

א. כאב וסבל – סכום מקסימאלי.

ב. הפסד כושר השתכרות לעתיד – 50,000 ש"ח.

נטען כי הצלקת שנותרה בפניו של התובע הינה צלקת מכערת אשר תפגע בכושר השתכרותו. עוד נטען כי בגין התאונה והצלקת שנותרה פיתח התובע תגובה נפשית בגינה קיבל מספר טיפולים אצל פסיכאטר, אשר גם בה יש כדי לפגוע בכושר השתכרותו.

ג. הפסד שנת לימודים – 21,000 ש"ח.

בהקשר זה נטען כי כתוצאה מהתאונה נאלץ התובע להפסיק את לימודיו ולהחזיר לצבא מענק עתודה בסך 21,250 ש"ח. הוצג אישור האוניברסיטה לפיו לימודיו של התובע הופסקו מסיבות אקדמיות.

ד. הוצאות ועזרה – 10,000 ש"ח.