אבו ראס נ' מנדאו

החלטה

1.זוהי בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות או בקשה לקביעת מועד מסירת האזהרה וכן התנגדות לביצוע שטר.

להלן עיקר טענות המבקשת בתצהיריה, הן לעניין הארכת המועד והן לעניין ההתנגדות:

א.למבקשת נודע על פתיחת תיק ההוצל"פ עת שגילתה שחשבון הבנק שלה עוקל ביום 18.11.10.

ב.לאחר שנודע לה על התיק ביקשה המבקשת אישור מסירה מהוצל"פ ומצאה שהוא נחתם על ידי אחת בשם סלמה שניטען כי היא אחותה והיא ערכה בדיקה וגילתה שאחותה לא חתומה כלל על אישור מסירה.

ג.לטענת המבקשת היא גרה בנצרת ולא ביישוב שבו בוצעה המסירה.

ד.לטענת המבקשת היא שכרה בית אצל המשיב וחתמה איתו על חוזה לשנה אחת, כי נתנה לו שיקים עבור כל תקופת השכירות מראש, כי עם כניסתה לבית סוכם כי מותר לה להתקין מקלט לוויני לטלוויזיה כדי שבעלה הגרמני יוכל לצפות בערוצים גרמניים.

ה.אלא שבתחילת 10/09 כשהגיע המתקין כדי שיבצע התקנה, פרצו המשיב ובנו לבית כדי למנוע את ההתקנה והם אף איימו על הבעל ודרשו מאתנו לעזוב את הבית. עניינים אף החמירו בחודש דצמבר 2009, כאשר התפרץ בנו של המשיב לבית והזהיר אותם לעזוב את הבית בתוך שמונה ימים.

ו.המבקשת ובעלה התחילו לחפש דירה, עד שמצאו דירה אחרת ואז היא נתנה הוראת ביטול לשקים בבנק, כך שלא נתקבלה תמורה בעד השקים שהוגשו לביצוע, זאת כיוון שהיא ובעלה עזבו את הבית המושכר.

2.שני הצדדים זומנו בפני לשמיעת ההתנגדות, במהלכה העידה המבקשת, היא טענה כי אחותה לא יודעת לחתום וכי היא לא גרה עם אחותה, כיוון שאחותה גרה בכפר מזרע ליד נהריה, ראה עמוד 2 שורה 3 לפרוטוקול.

עוד ענתה המבקשת כי עד יוני 09 היא גרה במזרע וכי ההורים שלה גרו במזרע, אך מאז היא גרה בנצרת ומאז יוני 09 היא לא התגוררה במזרע. היא אף נוקבת תאריך של כניסתה לבית החדש ביום 20.6.09, ראה עמוד 2 לפרוטוקול שורות 3-15.

היא נשאלה מדוע היא לא העידה את אחותה, למה אחותה לא נתנה תצהיר. היא השיבה: "לא חשבתי שעליה לתת תצהיר, חשבתי שהיא יכולה להעיד", ראה עמוד 2 שורה 20 לפרוטוקול.

היא גם הסבירה הנסיבות בהן היא ידעה על קיום התיק, ראה עמוד 2 , שורות 21-25 לפרוטוקול.

היא נשאלה מתי היא יצאה מהבית של המשיב, היא ענתה: שהיא התחילה את השכירות בבית החדש ב- 15.1.10 וכי עד לתאריך זה היא הייתה בדירה של המשיב.

עוד נשאלה לגבי התשלומים, היא טענה כי רצתה לשלם , המשיב סירב והוא רצה לתבוע אותה.

היא נשאלה מה היא עשתה עם יתר השקים, והיא ענתה: "הלכתי לבנק וביקשתי לבטל את השקים, אם לא הייתי מבטלת השקים היו נפרעים , אין לי בעיות בחשבון" ראה עמוד 3 , שורות 29-30.

3.שני הצדדים סיכמו את טענותיהם והם חזרו על אותם טענות.

לאחר שעיינתי בתצהירים ושמעתי את המבקשת, נחה דעתי כי היא לא קיבלה את האזהרה, זאת מכיוון שגם אם אכן אחותה חתומה על אישור המסירה, הרי היא הצהירה ודבריה לא נסתרו שבתקופה הרלוונטית למסירה האזהרה היא התגוררה בנצרת וציינה איפה היא התגוררה, היא טענה שאחותה מתגוררת במזרע, דהיינו הכתובת של ההורים וכי אחר נישואיה עברה המבקשת לגור בנצרת, על כן אני קובע כי נודע למבקשת על התיק בעת שנודע לה על העיקול בבנק ועל כן ההתנגדות הוגשה במועד .

לגוף העניין, המבקשת חזרה על הטענות שהעלתה בתצהיר שהיא נאלצה לעזוב את המושכר לפני סיום תקופת החוזה, כיוון שהיו איומים עליה ועל בעלה מטעם המשיב-המשכיר, וכי היא ביטלה את השקים עוד בטרם הגיע זמן פירעונם, זאת בטענה שלא מגיע למשיב תשלומים כלשהם עבור התקופה שהיא לא הייתה במושכר.

אם כן המבקשת מעלה טענה של כישלון תמורה בגין השקים וכמובן זוהי הגנה לכאורה מובהקת המזכה במתן רשות להתגונן.