אבו ראס ואח' נ' הנאדי ואח'

פסק דין

1.בפני תביעה ותביעה שכנגד בגין אירוע תאונה מיום 14/3/2009 , ברחוב עבאס בחיפה, בו היו מעורבים רכביהם של התובע, מר יוסף אבו ראס (להלן: "אבו ראס") והנתבע, מר כאיד הנאדי (להלן: "הנאדי").

טענות הצדדים

2.לטענת מר אבו ראס, נסע ברכבו במורד רחוב עבאס, כאשר לפתע, החל מר הנאדי, אשר חנה בצד, לנסוע לאחור ופגע בו. רכבו של מר אבו ראס ניזוק בצידו הימני.

בתצהירו, אשר הוגש טרם הדיון, חזר מר אבו ראס על הדברים שבכתב התביעה מטעמו והוסיף כי מר הנאדי לא יכול היה לראותו מאחר ששדה הראיה שלו היה חסום על ידי כלי רכב חונים.

בעדותו, מסר מר אבו ראס כי טרם התאונה, לא הבחין ברכבו של מר הנאדי נוסע לאחור. כאשר נשאל האם ראה את מר הנאדי לפני הפגיעה, השיב "אתה חושב שאם הייתי רואה לא הייתי עוצר? לא ראיתי" (פרוטוקול, עמ' 1, ש' 27). לאחר התאונה, כך לדברי מר אבו ראס, "ירדנו שנינו מהרכבים, החלפנו פרטים והתווכחנו, הוא שאל אם לא ראיתי אותו ועניתי שלא" (שם, עמ' 2, ש' 1). בהמשך, כאשר נשאל מפורשות האם החליפו פרטים מיד לאחר התאונה, השיב "התחלנו להתווכח מי אשם, ואמרתי שנזמין משטרה. הלכתי ל- 10 דקות וחזרתי" (שם, ש' 8). ועוד, כשנשאל האם נסע לעסק שלו, השיב "מה זה משנה, אני לא עובד בשבת" (שם, ש' 10) ובהמשך, עמד מר אבו ראס על כך שאינו עובד בשבת, אך לא מסר להיכן נסע לאחר התאונה ומדוע לא החליף את הפרטים מיד לאחריה.

מר אבו ראס מסר כי לא ראה את אורות רכבו של מר הנאדי ומסר כי התאונה אירעה בשעה 8:00 בבוקר, לערך.

3.לטענת מר הנאדי היה רכבו "בעמידה מוחלטת", כך בסעיף 7 לכתב ההגנה, בחניה מצידו הימני של הרחוב, כאשר לפתע, הגיע רכבו של מר אבו ראס, במהירות גבוהה ובחוסר תשומת לב, ופגע בחלקו האחורי של רכבו של מר הנאדי.

בתצהירו, אשר הוגש טרם הדיון, חזר מר הנאדי על הדברים שבכתב ההגנה והוסיף כי רגעים טרם התאונה, שב לביתו מקניות, החנה את הרכב "בחניה מצד ימין של רחוב עבאס" (סעיף 3 לתצהיר), בדיוק מול ביתו, כיבה את המנוע ובעודו מתכוון לצאת מן הרכב, אירעה התאונה. עוד הוסיף כי לאחר התאונה, כששאל את מר אבו ראס מדוע הוא ממהר כל כך בבוקר יום שבת, השיב לו זה כי ממתינים לו בעסק אנשים. מר אבו ראס אף נסע מן המקום ושב רק לאחר מכן לצורך החלפת הפרטים עם מר הנאדי.

בעדותו, הסביר מר הנאדי כי רחוב עבאס הינו רחוב צר וקשה עד מאד למצוא בו מקום חניה. מר הנאדי הסביר והציג את המקום שבו חנה באמצעות תמונות. הוא אישר כי חנה במקום המסומן ב"מעטפה" ולדבריו "נכנסתי כמה שיכולתי בפנים" כאשר לדבריו, לא יכול היה להתקדם ולהחנות את רכבו לפנים, בשל פח אשפה המוצב במקום.

דיון ומסקנות

4.הצדדים הגישו לתיק בית המשפט את חוות דעת השמאים שבחנו את שני כלי הרכב לאחר התאונה, תמונות נזקי כלי הרכב, חשבוניות תיקון, אישור העדר תביעות של מר אבו ראס וכן ההודעות שהגישו מר אבו ראס ומר הנאדי לחברות הביטוח.

לאחר הדיון, לבקשת מר אבו ראס, הותר לו לצרף את רשיון הרכב שלו.

עיון בתמונות מקום התאונה מלמד כי רכבו של מר הנאדי חנה כאשר הוא ניצב על סימון "מעטפה" האוסר חניה וכאשר חלקו האחורי בולט אל תוך נתיב הנסיעה.

כמו כן, עיון בדו"חות השמאים ובתמונות נזקי כלי הרכב מצביע על כך שרכבו של מר אבו ראס ניזוק בצידו הימני כאשר עיקר הנזק בחלק הקדמי ואילו מיעוטו, בחלקו הימני אחורי. רכבו של מר הנאדי נפגע בחלקו האחורי כולו, אולם עיקר הפגיעה ניכר בפינה הימנית אחורית.

5.עיינתי בטענות הצדדים, שמעתי את עדויותיהם של הנהגים המעורבים, מר אבו ראס ומר הנאדי, וכן בחנתי את מכלול הראיות שהוגשו לעיוני.

נזקי כלי הרכב המעורבים, כפי שהם נראים בתמונות וכפי שבאים לידי ביטוי בדו"חות השמאים, יכולים להתיישב, לטעמי, הן עם גרסתו של מר אבו ראס והן עם גרסתו של מר הנאדי.

6.נשאלת השאלה האם מר אבו ראס פגע ברכבו של מר הנאדי, כאשר זה חנה במקומו או לחילופין, האם התאונה נגרמה כתוצאה מכך שמר הנאדי נסע לאחור, אל תוך נתיב נסיעתו של מר אבו ראס, ופגע בו אגב כך.

הן מר אבו ראס והן מר הנאדי לא ראו זה את זה קודם לתאונה. מר הנאדי, לדבריו, היה ישוב ברכבו כשפניו לפנים, בכיוון ההפוך מכיוון התאונה ויצא מן הרכב רק לאחר הפגיעה, ואילו מר אבו ראס הדגיש כי לא הבחין ברכבו של מר הנאדי טרם הפגיעה.

אם אכן חנה מר הנאדי במקומו, מבלי שהרכב זז בעת התאונה, הרי שלאור האופן שבו צולם הרכב לאחר התאונה ועל פי התמונות שהוצגו בפני, לא ברור כיצד זה פגע מר אבו ראס ברכבו של מר הנאדי וכיצד זה לא ראה את רכבו, שכן הרכב בולט באופן גס אל תוך נתיב הנסיעה ולא ייתכן שנהג הנוסע במקום לא יבחין בו.